שונות

לקראת יום הכיפורים:
כתבה אודות בית הכנסת בעיתון "ידיעות חיפה"
(יום שישי, 4.10.2019)



---------------------------------------------------

כתבה אודות בית הכנסת בעיתון "קול הניצולים"
של אירגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל


----------------------------------------------------- מסע נוסטלגי מרגש בזמן של חזרה אל העבר בפרויקט מיוחד ובלעדי לאתר "חי פה"
לקראת ראש השנה והימים הנוראים

באיזה בית כנסת בחיפה שוב נשמע קול השופר לאחר למעלה מ-30 שנה שהוא סגור ואינו פעיל ? ● שוב נשמעה תפילה נוסטלגית מרגשת ופיוטי סליחות גם בבית הכנסת הוותיק "היכל נתנאל" שהיה ידוע בעבר בחיפה ● כתב החדשות של האתר "חי פה" ליווה את שלושת בניו של החזן מאיר בן ארוש, בן 85, שהופתע על ידי בניו וביחד איתו הם חזרו נוסטלגית אל מחוז ילדותם אל ימי העבר בה גדלו בחיפה ● ביקור וסיור ב-3 בתי כנסת בו היה אביהם חזן במפגש נוסטלגי מרגש ● כתבה מרגשת ובלעדית של כתב החדשות של האתר "חי פה" מיוחד לראש השנה ולימים הנוראים 

מאת: כתב החדשות של האתר "חי פה" שהצטרף למפגש נוסטלגי עם בני משפחת בן ארוש ומביא לכם כתבה מרגשת ובלעדית מיוחדת לקראת ראש השנה והימים הנוראים.



ברחבי העיר חיפה פועלים למעלה מ-270 בתי כנסת המאחדים בתקופת החגים עשרות אלפי מתפללים. לכל בית כנסת סיפור ייחודי המלמד על תקופת אחרת בתולדות העיר חיפה ותושביה. לכבוד ראש השנה והימים הנוראים יצאנו לסיור וביקור נוסטלגי מרגש ביותר ביחד עם 3 מבניה של משפחת בן ארוש אל 3 בתי כנסת בחיפה, בו הפתיעו את אביהם בן 85, שהיה בעברו חזן בשלושה בתי כנסת חיפאים ידועים בעיר חיפה. 


מימין: החזן מאיר בן ארוש לצידי בנו מיכאל, מתפללים על התיבה בבית הכנסת "היכל נתנאל" בהדר. (צילום: אדיר יזירף). 
מאיר בן ארוש, בן 85, מתגורר כיום בקריית חיים, בשנת 1959 עלה לארץ לבדו מהעיירה פיגיג שבמרוקו כשהוא רק בן 17 במסגרת עליית הנוער ולאחר שירות צבאי בחיל האוויר החל מגיל 21 לעבוד בנמל חיפה, שם התחבר אל ה"סלוניקאים" כובשי העבודה העברית מהעיר סלוניקי שביוון שהביא ראש עיריית חיפה דאז אבא חושי לבניית נמל חיפה וברבות הימים בנו גם את נמל תל אביב. ה"סלוניקאים" אהבו אותו ואת קולו הערב גילו את כישוריי חזנותו וביקשו ממנו להיות להם לחזן בבית הכנסת והם התעקשו שהם ילמדו אותו את נוסח התפילות בהם הם התפללו, כמובן בנוסח יהודי סלוניקי. לאחר מכן עבד מאיר 45 שנה במיון בדואר שקמונה שבעיר. 

אז סתם כך באמצע החיים בני משפחת בן ארוש סגרו מעגלים ... בבית הכנסת "היכל נתנאל" שהיה מוכר וידוע עשרות שנים בעבר במרכזו של רחוב הרצל בשכונת הדר, בסמוך לבתי הקולנוע "אורה" ו"אמפי" שהיו בסמוך לו בעבר. שם גם התחיל סיורנו המרגש וגם בבית כנסת שאינו פעיל וסגור כבר למעלה מ-30 שנה, בו לא דרכה כף רגל. הם סיירו ליד הבתים הישנים בסמיכות לבית הכנסת בו התפללו ובבית הישן בו גדלו בעבר ברחוב החותרים בשכונת קריית אליעזר, בית שעם השנים הרבות שחלפו נהפך להוסטל לדיירי בריאות הנפש ולנזקקים.  


בתמונה: מעלה המדרגות של בית הכנסת "היכל נתנאל" ברחוב הרצל בחיפה, מימין: מיכאל בן ארוש ולצידו אביו החזן מאיר בן ארוש. (צילום: אדיר יזירף). 
מיכאל, שלומי ויצחק בן ארוש, הם רק שלושה מחמשת בניו של מאיר בן ארוש שלו גם חמש בנות, הם החליטו להפתיע את אביהם, הם חזרו אל ילדותם ואל המחוזות בו גדלו, כתב החדשות של האתר "חי פה" הצטרף אליהם ומביא לכם כתבה מיוחדת, בלעדית ומרגשת לראש השנה ולקראת הימים הנוראים. 


בתמונה: בית הכנסת "היכל נתנאל" השוכן ברחוב הרצל 43 בשכונת הדר בחיפה.
(צילום: אדיר יזירף).

בתמונה: בית הכנסת "היכל נתנאל" השוכן ברחוב הרצל 43 בשכונת הדר בחיפה.
(צילום: אדיר יזירף). 
בתמונה: פקח עיריית חיפה אחד ממתפללי בית הכנסת "היכל נתנאל" מתרגש ומקבל ברכה מפיו של החזן מאיר בן ארוש. (צילום: אדיר יזירף). 
תחילת סיורנו המרגש והעוצמתי מתחיל ברחוב הרצל 43 בחיפה, שם שכן שנים רבות ושוכן בו למעשה עד עצם היום הזה בית הכנסת "היכל נתנאל" שהיה סגור במשך שנים ארוכות, לאחרונה מתקיים בו מנין תפילת מנחה בשעה 13:30 בצהריים.

בתמונה: עומד מיכאל בן ארוש לצידו אביו מאיר, מתפללים בתיבה של בית הכנסת "היכל נתנאל" שבהדר בחיפה. (צילום: אדיר יזירף). 
העובדה שבית הכנסת "היכל נתנאל" נמצא על הציר הראשי של של חיפה בלב ליבו של מרכז העסקים ובריחוק מה מהמרכז החרדי השוקק בתי כנסיות הביאה את גבאיו המיתולוגיים לנסות ולהחזיר עטרה ליושנה, מתפללי בית הכנסת כיום, הם פקחי עירייה, בעלי חנויות ומספרם לא עולה על 15 מתפללים, אך הם עדיין שומרים על הגחלת הוותיקה והמפוארת שהיתה בעברו של בית הכנסת. כאמור, מאיר בן ארוש, היה החזן הידוע של בית הכנסת "היכל נתנאל" קרוב ל-15 שנה, בין השנים 1986 - 1973.  

בתמונה: החזן מאיר בן ארוש, עולה בגרם המדרגות של בית הכנסת "שבת אחים סלוניקאים" ברחוב מרחביה בעיר. (צילום: אדיר יזירף).
מבית הכנסת "היכל נתנאל" עושים בני משפחת בן ארוש את דרכם אל תחילתו של רחוב מרחביה שבעיר, הנמצא בין רחוב השומר ורחוב הקישון, הסמוכים לשוק תלפיות, שם שוכן לו עד עצם היום הזה מבנה האבנים הישן העומד על תילו בו שכן עשרות שנים בית הכנסת "שבת אחים סלוניקאים". כיום בית כנסת זה אינו פעיל והוא סגור למעלה מ-30 שנה אך בסיועם של אנשים טובים הם הצליחו לפתוח את בית הכנסת ובאמצעות שכנו של בית הכנסת המתגורר מתחתיו עד עצם היום הזה. מאיר, היה החזן בבית כנסת זה בין השנים 1958-1971. 


בתמונה: ארון הקודש בבית הכנסת "שבת אחים סלוניקאים", נשאר בדיוק אותו הדבר.
(צילום: אדיר יזירף).
בביניין הישן הסדקים כבר מזמן על הקירות אך הם מעלים בהם המון זיכרונות, הם חזרו אל התקופה הכי יפה שלהם ואל השכונה שהיתה להם גם משפחה. 


בתמונה: ליד ארון הקודש של בית הכנסת "שבת אחים סלוניקאים", עומדים מימין: מיכאל בן ארוש, אחיו שלומי בן ארוש, אביהם החזן מאיר בן ארוש, והאח יצחק בן ארוש. (צילום: אדיר יזירף).
במהלך הביקור בבית כנסת זה, בנו של מאיר, שלומי בן 44, כיום קצין, רב-פקד במשמר הגבול, המתגורר כיום בנהריה, שולף מתיקו את השופר שהביא עימו ונותן אותו לאחיו יצחק, בן ה-62 וזה לא מהסס לרגע והחל בתקיעת שופר מרגשת של תקיעה, שברים ותרועה - תקיעה הנשמעת למרחוק גם בכל רחבי העיר התחתית בחיפה. ובעיניים דומעות מהתרגשות אמר לכתב החדשות של "חי פה": 

"אני חוזר כאן היום ביחד עם אבי מאיר ואחיי שלומי ומיכאל, אל הסימטאות בהן גדלנו וזה כמו חלום שחוזר אלינו כאן עכשיו, אני יכול לגלות לכם שאת התמונות האלה של ילדותינו עמוק עמוק בלב שלי אני שמרתי ולמעשה ליבי אף פעם לא עזב".  

עם תום ביקורנו המרגש בבית הכנסת "שבת אחים" שמה משפחת בן הרוש את פעמיה ישירות אל רחוב אלנבי בשכונת קריית אליעזר, שם נמצא בית הכנסת המפואר ע"ש רבי "חיים חביב" לזכר קהילת סלוניקי הי"ד, אשר בין השנים 1971-1973,
היה מאיר בן הרוש גם חזנו של בית כנסת זה. 


בתמונה: ליד ארון הקודש המפואר בבית הכנסת ע"ש רבי "חיים חביב" לזכר קהילת סלוניקי הי"ד ברחוב אלנבי, מימין: הבן, שלומי בן ארוש, אביו החזן מאיר בן ארוש, אחיו מיכאל בן ארוש, ואחיו יצחק בן ארוש. (צילום: אדיר יזירף).
במהלך המפגש הנדיר עם בתי האבן של בית הכנסת, אומר לנו בנו של מאיר, מיכאל בן 59, שכיום מנהל בית ספר לבנות בכפר חב"ד: "בכל יום ויום גם הפיוטים של הסליחות והתפילות תמיד בתוכי הם מתנגנים, את כל הפיוטים והנוסחים הנפלאים האלה הם מבית אבי שאותם אני ינקתי. לקחנו את אבא היום לסיור וביקור מרגש ב 3 בתי כנסת בהפ שירת את הציבור כחזן והיה זה עבורו וגם עבורינו ביחד דבר חוויתי ועוצמתי אדיר שנתן לו וגם לנו הרבה כוחות מחודשים, הביקורים בבתי הכנסת היו מרגשים ביותר, ויישארו בזיכרוננו לעד ולנצח". 

צילומים בלעדיים לאתר "חי פה": אדיר יזירף, שלומי בן הרוש

================================================================

כתבה על בית הכנסת לקראת ראש השנה תשע"ה
בעיתון "ידיעות חיפה" , 24.9.2014





------------------------------------------------------------------------------------------------------
כך מקרב שליח חב"ד בסלוניקי באמצעות הכינור
ראיון מיוחד עם כבוד הרב יואל קפלן

חברות וחברים , קהל יקר וקדוש

לא רבים יודעים , אבל אחד הכלים של חברנו היקר , שליח חב"ד בסלוניקי שביוון ובמדינות הבלקן , כבוד הרב יואל קפלן , לקרב יהודים , זה באמצעות הכינור , בראיון זה הוא מספר כיצד הצליח להחדיר חסידות לסטודנטים באמצעות הכינור , חושף כיצד סייע לאישה לא-יהודייה מאלבניה - מה שגרר הד עצום במדינה המוסלמית , ומדבר על הזעזוע משבירת מצבות בבית עלמין יהודי בסלוניקי ... יישר כוח לך חברנו היקר כבוד הרב יואל קפלן ... אז בוא ותקראו גם אתם את הראיון המלא ,
לקריאת הראיון כנסו ליחצו על התמונה:

סירטון קצר המתאר את פעילותה המבורכת והחשובה ביותר של חב"ד סלוניקי , בסרט זה פעילותה של חב"ד סלוניקי בראשותו של כבוד הרב יואל קפלן בסלוניקי שביוון ובשאר מדינות הבלקן הסמוכות . 
לצפיה לחץ על הסירטון למעלה
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
צבי ישראל , ניצול השואה מסלוניקי ידליק משואה
לזכר קורבנות השואה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ד , ביד ושם בירושלים

חברות וחברים קהל יקר וקדוש !

לתשומת ליבכם , בשבוע הבא , ביום ראשון ושני הקרובים , בתאריכים 27-28.4.2014 יחול יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ד ... כמדי שנה ייערך ביום ראשון הקרוב אי"ה טקס הדלקת המשואות ביד ושם כחלק מאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במהלך הטקס הממלכתי שיחל בשעה 20:00, ערב יום השואה , יודלקו 6 משואות לזכר ששת המיליונים שנרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם. בעצרת יישאו דברים נשיא המדינה שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו. את המשואות ידליקו 6 ניצולי שואה , רובם היו ילדים בתקופת המלחמה, שחוו את הזוועות, איבדו את יקיריהם ושרדו את התופת ... אחד מהם ביניהם הוא צבי מיכאלי , ניצול השואה מסלוניקי .




צבי מיכאלי נולד בסלוניקי ב-1917 בשם סימן טוב (סאבי) מחל. אביו שמשון היה סוחר וקבלן, ואמו אסתר הייתה עקרת בית. לצבי היו שלוש אחיות מבוגרות ואח צעיר ממנו בעשר שנים. הוא התחנך בבית ספר צרפתי, והשפה הצרפתית שבפיו סייעה לו לשרוד בתקופת השואה.

צבי שירת בצבא היווני ונלחם בשורותיו באלבניה. ב-11 ביולי 1942, ב"שבת השחורה", נצטוו כל הגברים היהודים בני 45-19 להתייצב בכיכר החירות בסלוניקי. צבי היה בין 9,000 היהודים שהתייצבו. במשך שעות עמד בבגדי השבת בשמש הלוהטת וספג השפלות מהחיילים הגרמנים. יהודי העיר אולצו לענוד טלאי צהוב וגורשו מביתם ורכושם הוחרם.
ב-7 באפריל 1943 גורשה משפחתו של צבי לאושוויץ. "כשעמדנו צפופים בשורה הארוכה אל הרכבת, ראיתי מרחוק את אחי צדיקו. רצתי אליו כדי לחבק אותו, אבל חייל גרמני הכה אותי והפריד אותנו זה מזה. באושוויץ ובמחנות האחרים שהייתי בהם חיזקה אותי התקווה שהוא נשאר בחיים. רק שנים לאחר מכן הבנתי שזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו". צדיקו-צדוק גורש כנראה במשלוח האחרון מסלוניקי לאושוויץ.
ב-13 באפריל 1943 הגיעה המשפחה לאושוויץ. צבי הופרד ממשפחתו: "נפנפתי לשלום להוריי ולאחיותיי. הייתי בטוח שבעוד שעה ניפגש. המראה שלהם ליד המסילה הוא הזיכרון המשפחתי האחרון שנצרב בתודעתי". הוריו של צבי ושתי אחיותיו הבוגרות מרים ואלאונורה נרצחו באושוויץ ביום הגעתם. אחותו ז'ולי, מספר 41063, נרצחה לאחר כארבעה חודשים. צבי הועבר למחנה בונה מונוביץ (אושוויץ 3) ועבד בעבודות פרך.


בפברואר 1944 חלה צבי והועבר לבית החולים באושוויץ. בזכות השפה הצרפתית שבפיו התיידד עם ד"ר שמעון לוביץ', יהודי פולני שלמד רפואה בצרפת. "בזכותו ניצלתי מהעברה אל תאי הגז". ב-1995 הצליח צבי לחדש את הקשר עם מצילו והשניים נפגשו בצרפת.
בינואר 1945 הוצא צבי מאושוויץ בצעדת המוות. הצועדים הגיעו לתחנת הרכבת בעיירה גלייביץ שבמזרח גרמניה ומשם הוסעו בקרונות פתוחים תשעה ימים עד שהגיעו למחנה דורה מיטלבאו שבגרמניה. צבי הצליח לשמור על כ-20 תמונות קטנות של בני משפחה וחברים שהביא מסלוניקי, אך במרץ 1945, כשהיה כלוא במחנה אלריך בגרמניה, נתפסו התמונות והוחרמו.
ב-8 באפריל 1945 הגיע צבי לברגן-בלזן, שם סבל מתת-תזונה. ב-15 באפריל שחרר את המחנה הצבא הבריטי. "לא היה לי כוח להריע. הייתי חלש מכדי לשמוח ועייף מלהתרגש". צבי אושפז בבית חולים בעיר צלה ומשם הועבר להבראה בשוודיה. בהפלגה לשוודיה פגש את אשתו לעתיד אלוירה, אף היא ניצולת אושוויץ. בנובמבר 1949 הגיעו צבי ואלוירה לישראל.
בראשית שנות ה-90 החל צבי לשמש איש עדות במשלחות תלמידים שיצאו לפולין ולהרצות לפני תלמידים וחיילים על קורותיו בתקופת השואה. לצבי ולאלוירה ז"ל בת ושלושה נכדים ... יישר כוח לחברנו היקר צבי מיכאלי , זכר קורבנות השואה מסלוניקי ישאר בליבנו לעד ולנצח , יהיה זיכרם ברוך !
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
חיים רפאל ניצול השואה מסלוניקי
הלך לעולמו בגיל 90 , יהי זיכרו ברוך !

חברות וחברים , קהל יקר וקדוש !

קצת לפני ליל הסדר של חג הפסח תשע"ד ... נפטר ניצול השואה מסלוניקי , האיש היקר חיים רפאל ז"ל , בן 90 היה במותו ... חיים היה איש אציל , עניו , איש מורשת ועדות , חיים רפאל, שפעל רבות להנצחת השואה של יהודי יוון ולשימור המוסיקה והתרבות של קהילת סלוניקי . חיים רפאל גדל בסלוניקי ולאחר הכיבוש הנאצי גורש לאושוויץ , שם נרצחו רוב בני משפחתו. לאחר מכן נשלח לכמה מחנות אחרים , הצליח לשרוד בין השאר בזכות כישרונו המוסיקלי ועלה ארצה אחרי המלחמה. הוא היה חבר במועצת מכון ''יד לצלילי השואה'' וממקימי מקהלת ניצולי השואה יוצאי יוון . כמו כן נהג להיפגש רבות עם בני נוער וליווה משלחות של תלמידים למחנות המוות בפולין. רפאל גם היה משתתף קבוע בתוכנית הטלוויזיה ''בטברנה'' ובעל מעדנייה מוכרת בתל אביב . את סיפור חייו פרסם בספר ''שירת חיים''. לפני שנתיים הוענק לו אות "יקיר העיר תל אביב". .ביום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל הוענק לו בטקס מרשים ומכובד "אות יקיר העיר תל אביב , את סיפור חייו כתב בספר "שירת חיים" , הלוויתו התקיימה ביום שני י"ד בניסן , ערב פסח תשע"ד , בתאריך: 14.4.2014 , בבית העלמין בישוב חדיד , יהי זיכרו ברוך ! 

... חיים רפאל נולד בשנת 1924 בסלוניקי שביוון, השני מבין חמשת בניהם ובנותיהם של צדיק רפאל וסולטנה לבית גילידי. המשפחה הייתה יהודית-ספרדית מסורתית וחיים התחנך בחינוך יהודי-קהילתי בסלוניקי. כנער הוא השתתף בקביעות בפעילות המוסיקלית של מקהלת הילדים שאורגנה בבית הכנסת "בית שאול" בעיר. במקביל הוא למד לנגן בפסנתר, ובאקורדיון ובמפוחית-פה.
בתמונה העליונה: כ 3 שבועות לפני פטירתו , בחג הפורים , בתאריך: 20.3.2014 , התארחה שכבת כיתות י"ב של ביה"ס ליידי דיוויס בת"א במרכז למורשת יהדות סלוניקי ויוון אשר בבית האבות ע"ש רקנאטי בפתח תקווה ... הם קיבלו סיור מודרך במרכז המורשת , וזכו למפגש מרגש ושמיעת סיפור החיים של חיים רפאל ז"ל , בסיום המפגש העניקו התלמידים לחיים רפאל גם משלוח מנות ,
לא נשארה עין יבשה.
 



בתמונה העליונה: כ 3 שבועות לפני פטירתו , בחג הפורים , בתאריך: 20.3.2014 , התארחה שכבת כיתות י"ב של ביה"ס ליידי דיוויס בת"א במרכז למורשת יהדות סלוניקי ויוון אשר בבית האבות ע"ש רקנאטי בפתח תקווה ... הם קיבלו סיור מודרך במרכז המורשת , וזכו למפגש מרגש ושמיעת סיפור החיים של חיים רפאל ז"ל , בסיום המפגש העניקו התלמידים לחיים רפאל גם משלוח מנות ,
לא נשארה עין יבשה.
 

באוקטובר 1940, עם פרוץ מלחמת יוון-איטליה, החלו חיים ואחיו לסייע בפרנסת המשפחה – חנות הפחמים הקטנה שניהל אבי המשפחה, צדיק רפאל, באחד הרחובות המרכזיים של סלוניקי היהודית.. באפריל 1941 כבשה גרמניה את יוון ובקיץ 1942 הצטוו כל הגברים היהודים המבוגרים בסלוניקי להתרכז ב"כיכר החירות" בעיר, שם הושפלו. אירוע זה נודע בשם "השבת השחורה". חיים הוכה קשות באותו אירוע ורותק למיטתו למשך חודש.

באביב 1943 גורשו חיים ומשפחתו לגטו שהוקם בשכונת הברון הירש ולאחר כחודש גורשו לאושוויץ. אמו, אחיותיו ואחד מאחיו נשלחו להשמדה וחיים נשלח עם אביו ואחיו הקטן דוד



"קצין אס-אס ניסה לנגן במפוחית פה ללא הצלחה. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו שייתן לי את הכלי לנגן בו. הוא נתן לי אותו וניגנתי לו את "לילי מרלן"... שעה שניגנתי הכו את אבי ואני הפסקתי לנגן. הקצין שאל אותי למה הפסקתי. אמרתי לו שמכים את אבי. מיד הורה להפסיק להכותו. אבי לא האמין בנס שקרה לו, ואמר לי 'הייתכן שהמשרוקית הזו הצילה אותנו?'" (חיים רפאל, שירת חיים, ע' 49-50).

באחד הימים נתפסו חיים ואביו בעת שנחו מעבודתם ללא אישור, וחיים אולץ להכות את אביו במקל. אביו ואחיו של חיים נספו באושוויץ. חיים חלה בדיזנטריה אך שרד. באפריל 1944 הועבר חיים ל"קנדה קומנדו", שם אולץ לעבוד בפריקת מטענם של יהודים, רובם מהונגריה, שהגיעו למחנה ונשלחו לתאי הגזים. "בלילה, כשאני עם עצמי, חוזרים אלי הקולות ומראות הפחד. איך אתאר מראות קורעי-לב של ניתוק תינוקות מיד אמם?" (שירת חיים, ע' 51).
בתמונה העליונה: בתאריך: 4.2.2014 , התארחה קבוצת חיילים גדולה של חיל האוויר במרכז למורשת יהדות יוון וסלוניקי , חיים רפאל הראה לאחד החיילים את "מספר הטלפון" שלו .....
שעל ידו השמאלית ..... 115258 , והיתה התרגשות עצומה .  

"היינו יוצאים לדרך קומנדו [קבוצת עבודה] של 80 איש. היה קאפו שרצה שנלך כמו חיילים, נשיר שירי לכת ונלך שמאל-ימין ונשיר עוד שיר ועוד שיר. לא היה לנו יותר שירים. כמה שירי לכת יש ביוון? היה שיר אחד על אנשים שמתלוננים ורוצים כסף. עם השירים האלה, עם המנגינה הזו, היינו מקללים אותם ושרים כל מיני שטויות – 'אל תדאגו חבר'ה, אנחנו נצא מפה, אתם תראו.' והם, הקאפו, היו מבסוטים. ואנחנו שרנו 'שתישרף הלוואי' ביוונית, בספרדית..."
(חיה אוסטרובר, ללא הומור היינו מתאבדים, יד ושם: 2009, ע' 186)


בסוף 1944 הועבר חיים למחנה מלצבאכדל שליד ברסלאו, לעבודה בחפירת מנהרות, ובינואר 1945 נשלח בצעדת מוות למחנות פלוסנבורג (Flossenburg) ואורדרוף (Ohrdruf). "גם שם היו בורות קבורה המוניים... ניתנה הוראה שיש להוציא את כל הקבורים ולשרוף אותם... הנחנו שכבה של מתים ועליהם שכבת עצים וכך הלאה, עד שהערמנו מאתיים וחמישים איש והבערנו אש בעזרת זפת. את מנת המרק הקר שקיבלנו מדי פעם נאלצנו לחמם על גחלי הגוויות." (שירת חיים, ע' 53).

חיים ניסה לברוח אך נתפס והועבר לבוכנוואלד ומשם לטרזיינשטט, שם שוחרר. בטרזיינשטט התוודע חיים לאסתר ויוונטה, ילידת קורפו, ולימים – אשתו. יחד שבו לסלוניקי, שם נישאו וביוני 1946 עלו לארץ ישראל באניית המעפילים "חביבה רייק". 


חיים היה חבר המועצה של המכון "יד לצלילי השואה", וכן היה מיוזמיה וממקימיה של "מקהלת ניצולי השואה יוצאי יוון בישראל", שאת הופעותיה ליווה באקורדיון. חברי המקהלה הביאו באמצעות שירתם וסיפוריהם האישיים את דבר השמדתם של יהודי סלוניקי במחנות ההשמדה, ובכך הם קירבו רבים בישראל ומחוצה לה לסיפור המיוחד של שואת יהודי יוון. פעילותו של חיים רפאל זכתה לעידודו של הנשיא החמישי של מדינת ישראל, מר יצחק נבון.



חיים הצטרף כאיש עדות במשלחות תלמידים לפולין, הרצה וניגן בבתי ספר וכן השתתף בהפקת סרטים תיעודיים בארץ ובחו"ל. בין היתר היה חיים בין נושאי הדברים בסרטו התיעודי של חיים גורי "הים האחרון" (1979). בכך סייע חיים בהנצחת תרבות יהודי סלוניקי וזכר השואה.



מדברי חיים לאחר עדותו הראשונה בפני תלמידים: "ליווה אותי החשש אם טוב עשיתי כשסיפרתי לתלמידים הקטנים את כל האמת על מה שקרה לנו שם. והנה קיבלתי בדואר רשום אל ביתי אוגדן ובו עשרות מכתבי התרשמות נרגשים של התלמידים, שהאזינו בדממה לדברי. התלמידים שלחו אלי ציורים, מכתבים נוגעים ללב ובעיקר מילות עידוד להוסיף ולספר באוזני תלמידים. אז ידעתי שעלי להמשיך במשימה" (שירת חיים, ע' 12).

בסיועה של רעייתו אסתר הקים חיים רפאל חנות מכולת בשוק לוינסקי שבתל-אביב – חנות אשר לימים הפכה להיות מעדנייה מוערכת. חיים רפאל תיעד את סיפור חייו בספר הזיכרונות "שירת חיים" שאלפי עותקים ממנו חולקו בישראל ומחוצה לה. לחיים ולאסתר נולדו שלושה ילדים ועד כה (2012) עשרה נכדים. בנו הבכור צדיק רפאל מנהל את העסק המשפחתי; בתו שמחה היא מורה בגמלאות ובן הזקונים שמואל משמש כפרופסור לחקר הלאדינו באוניברסיטת בר-אילן.

חיים רפאל הלך לעולמו בשנת 2014 , יהי זיכרו ברוך !

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
חב"ד סלוניקי חילק מצות שמורות לחג הפסח
בבית האבות היהודי ע"ש "שאול מודיאנו" בסלוניקי
חג הפסח כבר עומד לו בפתח ... וגם מאירים את הבלקן ... צוות שלוחי חב"ד בראשותו של חברנו היקר כבוד הרב הראשי לאלבניה ושליח חב"ד בסלוניקי הרב יואל קפלן שליט"א , יצאו בשבוע שעבר להכין את סידרי ליל הסדר לחג הפסח בעיר סלוניקי ביוון , ובעיר טירנה באלבניה ...
ביום שישי האחרון 11.4.2014 , הם מיהרו , והגיעו לפני כניסת שבת גם לבית האבות היהודי ע"ש שאול מודיאנו שבעיר סלוניקי וגם שם חילקו מצותשמורות לפסח ... כמו כן , הם מעדכנים אותנו כי מאות יהודים יזכו לשבת סביב שולחן ערוך וכשר למהדרין בחג ...
יישר כוח וכל הכבוד לחברינו היקרים האחים כבוד הרב יואל קפלן , כבוד הרב יוסף קפלן , ולכבוד הרב ישראל נאבול ולכל צוות האנשים היקרים של חב"ד העוסקים במלאכת המצווה ... גם בית חב"ד סלוניקי מאחל לכולם חג פסח שמח וכשר !

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מצגת לציון 71 שנה לטרנספורט המשלוח הראשון
מסלוניקי לאושוויץ 2014 - 1943

גולשים יקרים , חברות וחברים , קהל נכבד וקדוש 
בחודש מרץ 2014 , ימלאו 71 שנה לציון הטרנספורט המשלוח הראשון שיצא מסלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ . 
חברת האתר היקרה שלנו , הגב' רינת משיח מספרת לנו , להלן: ... 
אני מתכבדת להעלות מצגת זו שהוכנה בכבוד, באהבה רבה ובשיתוף פעולה מלא ופורה מחבריי בבית הכנסת הסלוניקאי בחיפה לזכרם של יהודי יוון שנרצחו בשואה לציון 71 שנה
לטרנספורט הראשון מסלוניקי לאושוויץ 15.3.1943 . 
כבת למשפחה ששורשיה המשפחתיים מגיעים מיוון, אני רואה את חובתי האישית והמוסרית לדאוג לשמור ולשמר את התרבות, השפה, המאכלים, המתכונים והשירים עליהם גדלתי.
העבר שלנו הוא העתיד של ילדינו, וילדנו הינם דור העתיד שלנו, מה שיבטיח את הנצחת התרבות שלנו לדורי דורות.

לצפיה במצגת לחץ על התמונה העליונה
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
האתר לזיכרו של שם-טוב הגואל ז"ל
אתר אינטרנט זה נבנה לזיכרו של יקירנו , אבינו , סבנו וחמנו היקר והאהוב ,
איש של חסד ואמת ,
שם-טוב הגואל ז"ל , בן קלרה ז"ל
שנולד ביוון בשנת 1930 , ועוד בילדותו עלה לישראל ,
ונפטר בשנת 2002 , י"א בסיוון תשס"ב ,
שם-טוב היה בן 72 במותו. תמיד היה אדם פשוט , צנוע וטוב לב , תמיד היה שמח וצוחק , אהב בכל מאודו וליבו את התורה והיה הולך תמים ,פועל צדק ועתיר מעשים טובים בגמילות חסדים . 


לכניסה לאתר האינטרנט לזיכרו של שם-טוב הגואל ז"ל
לחץ על התמונה העליונה ! 

פעל שנים רבות להנצחת והאדרת העדה הסלוניקאית מיוון
בעיר חיפה ונלחם רבות לקריאת רחוב "קהילת סלוניקי" על שמה בעיר , במקום בו גדל בילדותו
ובחלוף השנים הרבות אף זכה לראות בכך עוד בחייו !
זיכרו תמיד יהיה בליבנו לעד - יהי זכרו ברוך ! ! !

שם-טוב ז"ל , היה נשוי לאשה היקרה , אימנו , סבתנו וחמותנו היקרה ,  דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום , ואשר הותירה חלל שאיש לא יוכל למלא לנצח 
אסתר הגואל ז"ל בת דינה ז"ל ,
שנפטרה בטרם עת - כ"ט בתמוז תשס"ד , בת 70 היתה במותה .
זיכרה לא ימוש מליבנו לעד - יהי זכרה ברוך ! ! !


------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מופע לאדינו מרגש עם גיא ורועי זוארץ
בבית הספר חטיבת ביניים "אלון" בחולון

חברות וחברים , קהל יקר וקדוש
חברת האתר היקרה שלנו , הגב' רינת משיח עידכנה אותנו היום , להלן: ...

בוקר מדהים בחברתם של צמד האחים גיא ורועי זוארץ ... להיזכר 30 שנה אחורה בזיכרונות הילדות והטעמים , החוויות , המאכלים והמוזיקה , וואו המוזיקה , השפה מהבית והחיוך הרחב של רועי וגיא ובכלל צוות הסאונד ואלי היקר ... השמחה בלב לא נחה לרגע 4 שעות של שמחה בלב .
בתמונה: מימין , גיא זוארץ , עם אחיו רועי .
שמחתי כל כך לארח את חבריי מקהילת סלוניקי יהודה שמש ולזכות בביקורה של אימי בחטיבה . חיבוק ענק של אושר ואהבה ... אז מה היה לנו שם , בואיקוס , אשורה , בקלוואה , נשיקות (בזז) , אלפחורס , חלבה דה סמולה ,שרופה (לבן מתוק) עוגיות חלבה והמון אהבה ...
בתמונה: משמאל , הגב' רינת משיח עם הזמר שחקן גיא זוארץ
האירוע בחטיבה הביניים "אלון" בחולון , נולד בעקבות רצון של הגב' היקרה רינת משיח ,
לחשוף את התלמידים לתרבות שלנו , גיא זוארץ , מיד ענה בחיוב מפתיע ומכאן הרעיון של אלי היקר לשלב את ההופעה בקרב בתי הספר ובכך להגיע לכמה שיותר תלמידים .


שמחתי כל כך על הזכות לבלות עם האחים זוראץ וצוות הסאונד המדהימים , אנשים חמים ומקסימים , צנועים ואוהבים. לראות את החיוך השובב של רועי וגיא ברגע שטעמו את הבואיקוס , ידעתי שהצלחתי. מתכון של סבתא רג'ינה שאני שומרת בסיפרון קטן. אמא הכינה אשורה וסימיקה בקלוואה ועוגת סולת. שילוב הטעמים המיוחדים שאין לקנות אותם בשום חנות מילא את ליבי בחום, אהבה וגעגוע מתוק לעבר.
אני גאה להיות חלק מקהילת יהדות סלוניקי ועוד יותר גאה לשמור ולשמר את התרבות.
העבר שלנו הוא עתיד ילדינו , המשך דרכנו ומורשתנו וזו זכות נהדרת לעשות זאת בעיקר שיש סביבי אנשים כה מיוחדים .

ישר כוח וכל הכבוד לך הגב' רינת משיח
על שימורה של תרבות יהודי סלוניקי - תרבות עשירה ומפוארת !!!
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
תפילות ופיוטים
בנוסח יהדות סלוניקי
כל הקרדיט על הפקת הקלטת שנה בשנה, תפילות ופיוטים במעגל השנה בנוסח יהודי שאלוניקי, שייך כמובן לאירגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל שיצא במלאת חמישים שנה לשואת יהודי שאלוניקי. על העטיפה כתוב: סלוניקי היהודית איננה עוד. קהילה פורחת ותוססת, נאה ועצמאית מן החשובות בקהילות היהודיות בעולם עיר ואם בישראל, נחרבה על-ידי הצורר הנאצי בשנת 1943. רק התפילות והניגונים המיוחדים של יהודי העיר, שהושרו בבתי-כנסיותיהם במשך חמש מאות שנה, ממשיכים להתנגן עתה בפי שרידיה, שניצלו מן התופת. מקצת מאלה מתועדים בקלטת זאת מפי חזנים בני העיר. הצילומים נעשו בבתי-כנסת של יוצאי סלוניקי בתל-אביב ובחיפה.
לצפייה ולהאזנה לסירטון - לחץ על התמונה העליונה !
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הדלקת נר שביעי של חנוכה בבית האבות
ע"ש "שאול מודיאנו" בסלוניקי , יוון 3.12.2013

השבוע , התקיימה ביום שלישי , בתאריך: 3.12.2013 , ל' בכסלו תשע"ד , הדלקת נרות של חג החנוכה מרשימה ביותר בבית האבות היהודי ע"ש "שאול מודיאנו" אשר בעיר סלוניקי שביוון . 
בבית אבות זה גרים הרבה ניצולי שואה ילידי יוון . 
בתמונה: מימין , נגן האקורדיון דויד - צבי ויינקרנץ , ולצידו מנגן בויולה כבוד הרב יואל קפלן
במהלך הדלקת הנר השביעי של חנוכה בבית האבות היהודי ע"ש שאול מודיאנו
בסלוניקי שביוון , 3.12.2013
האירוע המרשים של טקס הדלקת הנר השביעי של חנוכה אורגן ע"י סניף חב"ד הנמצא בעיר סלוניקי ביוון , ומי שניצחו על אירוע זה היו הרב של חב"ד בסלוניקי , כבוד הרב יואל קפלן , ואחיו התאום , כבוד הרב יוסף קפלן , השמחה היתה רבה ביותר עם שירי חג החנוכה , את האירוע ליווה כבוד הרב יואל קפלן עם הויולה שלו והוא ניגן להפליא , ולצידו , נגן האקורדיון מר דויד - צבי ויינקרנץ , מוזיקאי , תושב העיר זיכרון יעקב שלו זאת הפעם הרביעית שהוא מנגן בבית האבות היהודי בסלוניקי , ביוון .  


כותב ומספר לנו חברנו היקר , כבוד הרב יואל קפלן: ... "מסע חנוכה הוכתר בהצלחה !!! , יצאנו למסע מיוחד בימי החנוכה ליוון ומדינות הבלקן . כבשנו את פיסגת האולימפוס (כמעט...) ובמשכן האלים הכרזנו "מי כמוך באלים ה' "... הדלקנו את אור החנוכה בכל מקום ושימחנו לבבות רבים .
והתודות: 
לאחיי היקרים , יוסף קפלן מנהל המבצע ואשר קפלן הצלם המסור שלנו , למוזקאי המחונן דוד צבי ויינקרנץ על שמחה גדולה ועבודה במסירות גדולה , לאימי המסורה יהודית קפלן על מסירותה ליהדות הבלקן , ולג'ורג' מקאמפר קלאב על הסיוע.

נציין , כי נגן האקורדיון דויד - צבי ויינקרנץ הוא מוזיקאי ומלחין ישראלי שנים רבות , התפרסם בשירו "יברכך" שזכה במקום ראשון בפסטיבל הזמר החסידי השני , את השיר ביצעה הזמרת אילנה רובינא ,ואת הלחן כתב וינקרנץ לפי מלים מהמקורות. וינקרנץ אף ידוע כמלווהו של "הרב המרקד" הוא הרב שלמה קרליבך ז"ל.  הוא מרבה לנצח על חבורות זמר וכן עורך אירועי שירה בציבור.
וינקרנץ זכה גם בתואר חתן התנ"ך לנוער.

יישר כוח וכל הכבוד לחב"ד סלוניקי , לכל הנגנים והמארגנים על אירגון האירוע השמח , המכובד והמרשים לרווחתם של דיירי בית האבות "שאול מודיאנו" בסלוניקי ולבני משפחותיהם - תבורכו מפי עליון !

להלן , מילות השיר "יברכך":
( מילים: תהילים קכ"ח: ה-ו, לחן: דוד וינקרנץ )
יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם
יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן כָּל יְמֵי-יְמֵי חַיֵּךָ
וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל-יִשְׂרָאֵל
וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"מחיפה לסלוניקי 2013"
מסע בעקבות שואת יהדות יוון
לאחרונה , חזרה מיוון המשלחת "מחיפה לסלוניקי 2013" , פרוייקט המסע בעקבות שואת יהדות יוון. במסע זה השתתפו ונטלו חלק 14 איש , כשמתוכם רובם מטופלי המחלקה לקידום נוער וצעירים , מערכת קהילה שירותים חברתיים טשירותי תקון בעיריית חיפה . זהו פרויקט המתבצע בשיתוף עם אירגון ניצולי מחנות ההשמדה יוצאי יוון בישראל ועירית חיפה . מנהל הפרוייקט "מחיפה לסלוניקי" הוא אבי חכים , דור שני לניצולי יהדות יוון , ומומי אלמוג , מנהל המחלקה לנוער וצעירים ושירותי תקון בעיריית חיפה . יש לציין , כי השנה היא השנה השמינית ברציפות למסע "מחיפה לסלוניקי" .

מידיי שנה מצטרפים למשלחת אנשים נוספים ומיוחדים , הפעם הצטרפו למסע זה הגב' שרה שור , מתנדבת המחלקה המסורה שנים רבות , העושה ימים כלילות לטובת אירגונו ורווחתו של מסע זה , איש האבטחה הוותיק ראובן פריזי מחיפה , אשר הצטרף למסע כנציגה של משפחת פריזי ומשפחתו של  הקולונל מרדכי פריזיס  ז"ל , מי שהיה ונחשב לקצין היהודי הבכיר , וגיבורה הלאומי היהודי של יוון .    וכמו כן , אדם נפלא נוסף , מדהים ומרגש מר סירחאן מחאמיד , המשמש כליצן רפואי , ואשר הופיע בהתנדבות מלאה במהלך המסע לטובת רווחתם של בני הקהילה היהודית , מגדול ועד קטן , לילדי הקהילה ולדיירי בית האבות היהודי בסלוניקי .

מטרת הנסיעה: מסע בעקבות שואת יהדות יוון – המחשה, הטמעה וביקור לצורך רכישת מודלינג של הישרדות ושיקום מחדש – משואה לתקומה . מטרה חשובה ביותר היא הכרה של מורשת קהילות יהדות יוון היום , על מאפייניהם , שימור המורשת , שימור היהדות , למידת הנושא היהודי והציוני , והבעיות שהקהילות נתקלות בהם מידי יום .

לפני המסע , עברה המשלחת הכנה מקצועית רבה ומעניינת , קיבלה סדרת הרצאות מעניינת ביותר , על תולדות השואה , והתמקדה בשואת יהודי סלוניקי ויוון בפרט . כששיאו של כל לימוד זה הוא המסע בעקבות אותה יהדות , בין היתר קיבלו סדרת הרצאות במכון לחקר השואה הנמצא בשכונת נווה שאנן 
,המכון לחקר השואה ע"ש חדווה אייבשיץ ז"ל .   

כמו כן , ביקרה המשלחת בהמשך להכנותיה הרבים והחשובים למסע זה לסיור לימודי מרגש ומעניין ביותר במוזיאון "יד ושם"  בירושלים , ובנוסף הגיע לביקור במשכן הכנסת , שם התארחה אצל חבר הכנסת וסגן השר במשרד ראש הממשלה אופיר אקוניס , נציין כי לחבר הכנסת אקוניס קשר חזק והדוק לקהילת סלוניקי , שכן הוא נכד ליוצאי סלוניקי . 
עם יציאתה ונחיתתה של המשלחת בעיר אתונה , נסעה ישירות למחנה המעצר "חיידרי"  שבפרברי אתונה  .
כידוע , מחנה המעצר "חיידרי" היווה בעת הכיבוש הנאצי בית-מעצר ומחנה ריכוז , בו רוכזו היהודים , בעיקר מאיי יוון  , ומשם נשלחו באמצעות רכבות מסע לבהמות , למחנה ההשמדה אושוויץ . כמו-כן פרטיזנים רבים שנתפסו הולו למקום זה פרטיזנים . הנאצים השתמשו ב"חיידרי" כדי לאסור , לחקור , להחזיק במעצר , לענות ואף להוציא להורג את מתנגדי הכיבוש. כיום , מחנה "חיידרי" הוא בסיס הצבא היווני ויש אתר היסטורי , כנקודת ציון חשובה במלחמת העולם השנייה , הקשורה לשואת יהודי יוון , "ביתן 15 " . המשלחת התקבלה בכבוד גדול של מסדר כבוד של חיילי הצבא היווני העומדים דום , לאורך כל שעות הביקור בכל מתחם המחנה . הדבר ריגש ביותר את חברי המשלחת  .כמו כן הם קיבלו סקירה על המיתקן , וקיימו טקס מרגש ביותר , כדי לאזכר את האירועים והניספים שהיו במקום .

משם המשיכה המשלחת לעיר חלקידה , ביקרה באנדרטה  לזיכרו של הקולונל מרדכי פריזיס ז"ל  , שהיה קולונל יהודי בצבא יוון , שנלחם בתקופת מלחמת העולם השנייה נגד פלישת הצבא האיטלקי ליוון ,
ובמהלך המערכה הוא נהרג .
 הקולונל פריזיס , כבן העיר חלקידה זכה לכבוד גדול ולאנדרטה גדולה של האיש הרכוב על סוס וחרבו שלופה בידו , מאחר והיה קולונל בחיל הפרשים . האנדרטה בגודל של 2.5 מ', ומיקומה מרכזי ביותר בעיר חלקידה . כמו כן ביקרה המשלחת בבית הכנסת ובבית העלמין בעיר , שם היתה התרגשות אדירה .
בהמשך המסע ביקרה המשלחת בערים וולוס , לאריסה , יאנינה , ביקרה בבתי הכנסת ובאנדרטאות לזיכרם של הניספים בשואה , בערים אלה קיימה טקס הנצחה יפה ומכובד , קריאת קדיש ויזכור - אל מלא רחמים , ליד האנדרטה לזכר קורבנות השואה במקום .
בעיר סלוניקי ביקרה המשלחת בתחנת הרכבת "הברון הירש", מתחנת רכבת זאת יצאו כל 19 המשלוחים , הטרנספורטים למחנה ההשמדה אושוויץ . במהלך הכניסה לקרונות שהיו מיועדים לבהמות הכניסו הגרמנים את היהודים , לנסיעה הארורה לאושוויץ , הם סבלו השפלה קשה מנשוא שנמשכה שבוע ימים. .

השנה מלאו 70 שנה למשלוחים שיצאו מסלוניקי לאושוויץ , ב-15 במרץ 1943 יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים. בקרונות שיועדו ל-8 סוסים העמיסו מעל מאה איש. המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-10 באוגוסט 1943 והגיע לאושוויץ ב-18 באוגוסט 1943. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים , מכיוון ששפתם ותרבותם היתה שונה . סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים, ואך מעטים מהם שרדו הקהילה הגדולה הושמדה ונכחדה כמעט לגמרי , ורוב הניצולים מהשואה עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה בשנים 1945-1948. הקהילה בסלוניקי כיום הינה קהילה קטנה ומזדקנת ומונה קרוב ל 800 נפש. בסלוניקי עוד ביקרו בכיכר "אלפטריה" היא כיכר החירות באנדרטה לזכר קורבנות השואה הניחה זר עלי-דפנה עגול , סופרו אירועי "השבת השחורה" , וקיימה  קריאת קדיש ויזכור - אל מלא רחמים לזכר הניספים  . בסיום הטקס המרגש המשיכה המשלחת למוזיאון היהודי בסלוניקי  , ולבית-הקברות היהודי שם נמצאת האנדרטה לזכר 50,000 יהודי סלוניקי שניספו בשואה .
בבית העלמין , הועלה סיפורם של החיילים היהודים שהיו פטריוטים ונלחמו בצבא יוון וביניהם הגנרל הקולונל פריזיס, שנהרג במלחמה בשנת 1940 ,  ורק בשנת 2002 הועלו עצמותיו ונקברו בטקס ממלכתי צבאי מלא בבית עלמין זה . נציין כי המשלחת קיימה טקס מרגש ומכובד בבית-העלמין , הדליקה נרות נשמה , וקריאת יזכור , קדיש , ותפילת אל מלא רחמים לזכר קורבנות השואה . כמו כן הניפה את דגל העיר חיפה , דגל ישראל ודגל ארגון ניצולי מחנות ההשמדה, יוצאי יוון בישראל .
בערב הוזמנו חברי המשלחת  לאירוע "קבלת השבת" מרגש של הקהילה היהודית בסלוניקי ולארוחת ערב שבת חגיגית . למחרת ביקרה המשלחת בבית האבות היהודי ע"ש "שאול מודיאנו" בסלוניקי , בו מתגוררים בין השאר, ניצולי שואה ילידי סלוניקי ויוון . שם ציפו להם  , כרגיל, דיירי הבית כדי לפגוש אותם , ולשיר איתם שירים .
עם המשלחת נמנה חברה סירחאן , המשמש כליצן רפואי אשר הביא עימו מהארץ את כל תלבושתו כליצן  , נתן הופעה מלאה לדיירי בית האבות , רקד והצחיק את כולם , ביצע קסמים , ויצר בלונים בצורות שונות , היה מאוד שמח ומרגש . משם יצאה לביקור בסלוניקי , בטיילת והמגדל הלבן , סימלה הידוע של סלוניקי . ובמהלך היום אף ביקרו במפלי אדסה , מפלים ענקיים ומרהיבים . 
בין היתר ביקרה המשלחת וסיירה במנזרים התלויים על מצוקי "מטאורה" , תעלת קורינטוס , פרביזה , מוצובו , ב"אקרופוליס" באתונה ועוד . המשלחת התקבלה ע"י הקהילה היהודית באתונה , ביקרה במוזיאון היהודי בעיר ובבית הכנסת וגם שם ערכה טקס מרשים ומכובד ליד האנדרטה לזיכרם של הניספים בשואה . לאחר ביקורה באתונה שבה המשלחת בימים אלה עמוסה בחוויות מרגשות לרוב ממסע מרגש שלא ישכחו לעולם ויהיה זיכרון נצח לזיכרם של קורבנות השואה ובמיוחד מיוון ולהנחלת מורשתם ופועלם למען הדורות הבאים .

לפרויייקט "מחיפה לסלוניקי" נבנה לאחרונה אתר אינטרנט חדש יפה ומרהיב הנקרא "מחיפה לסלוניקי 2013" , ניתן לעיין ולקרוא בו את כל יומני המסע הרבים , לראות תמונות וסירטונים ממסע זה ועוד ממסעות משנים עברו  , חומר רב על יהדות סלוניקי ועוד , כתובת האתר: http://haifasaloniki.blogspot.co.il/

 -------------------------------------------------------------------------------
לקראת ראש השנה תשע"ד
טעם בלדינו/ מתכון ל"טופישטי"/ נאווה שפרינגר 
(מתוך עיתון "הד הקריות" 4.9.2013)

==================================================================
מסע לפולין "עדים במדים" של משטרת ישראל
עם מר שלמה צבי בן לניצולי שואה מסלוניקי , יוני 2013

כך כותב לנו ומספר לנו חברנו היקר מר צבי שלמה , להלן דבריו:
אני צבי שלמה בן 66 , נולדתי בת"א בבית החולים הקריה וגדלתי בשכונת פלורנטין.
כיום, אני עובד בחברת אל-על מזה 46 שנה בנתב"ג כמפקח צוות טכנאי מטוסים . מתגורר ברחובות ומתנדב במשטרת התנועה בנתב"ג מזה 14 שנה . בקשתי ונבחרתי להשתתף במשלחת של משטרת ישראל במסע לפולין במסגרת "עדים במדים" ב16.6.2013 .

אחי יצחק ז"ל בן 18 נהרג בתאונת דרכים בצה"ל.

בתמונה: מר שלמה צבי , במהלך המסע לפולין
"עדים במדים" של משטרת ישראל , בכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ , יוני 2013 
משפחת אבי:
אבי: מיכאל ז"ל לבית סבי, נולד בשנת 1927 בסלוניקי-יוון. ניצול שואה, מס' קעקוע 116244
אחיו: אוסקר ז"ל נולד ב1928 וגם הוא ניצול שואה
סבי: שלמה בן לונה נספה בשואה בגיל 43.
סבתי: לואיזה בת סונחולה לבית חסיד נספתה בשואה בגיל 42.
משפחת אימי:
אמי: מלכה (קולה) לבית סמו נולדה ב1927 בארטה-יוון. ניצולת שואה.
אחותה: אנה, נספתה בשואה בגיל 18 , אחיה: יצחק, נספה בשואה בגיל 15.
סבי: מנחם, נספה בשואה בגיל 43 , סבתי: אסתר, נספתה בשואה בגיל 42




בתמונה: כהכנה למסע לפולין "עדים במדים" של משטרת ישראל , ביקרה המשלחת בבית העלמין בחולון , באנדרטה לזכר קורבנות השואה מיוון , יוני 2013
-----------------------------------------------------
תחרות "עבודות שורשים" בינלאומית בבית התפוצות בת"א
ובה עבודה יחודית בנושא "קהילת יהדות סלוניקי"
של תלמידת כיתה ז' - פז משיח מחולון - 13.6.2013
עבודת שורשים מיוחד וייחודית להפליא בנושא  "יהדות סלוניקי" (כאן בתמונות ) הכינה והגישה בחודש מרץ 2013 , התלמידה הנעימה פז משיח מכיתה ז' מחטיבת הביניים "אלון" בחולון , זאת היא אחת מהעבודות המדהימות שראינו ... וכמובן רובה וכולה מוקדשת גם ליהדות סלוניקי , בעבר ובהווה , שואת יהדות סלוניקי , שכונת פלורנטין בתל אביב , תמונות של מנהיגי מדינת ישראל ועוד ועוד דברים יפים נוסטלגיים ומרגשים ....
בתמונה: עבודת השורשים אשר הוצגה בבית התפוצות בתל אביב , במסגרת ה"תחרות הבינלאומית לעבודות שורשים לשנת 2013 ". ניתן לראות את ספר השורשים , גיליון עץ השורשים (מגולגל) המגיע לאורך של 3.5 מטר וכמובן תמונת דגל ישראל הבנוי מ 300 תמונות קטנות של בני המשפחה משנת 1900 ועד היום , תמונות מיוון , תמונות מסלוניקי , תל אביב, באר שבע ועוד ועוד , כשאת כולם מאחדת המשפחה ומדינת ישראל . בזכות העבר של בני המשפחה הם בנו את ההווה שלנו והעתיד של ילדנו.
בתמונה: מימין , הגב' רינת משיח וביתה פז , מחזיקות בגאווה את דגל ישראל הבנוי מתמונות משפחתם.
היסטוריה של למעלה מ 100 שנה הכתובים על גבי "עבודת השורשים" ומונצחים בתמונות מתקופות שונות . רינת היתה גאה מאוד וכאמא שמחה שביתה זכתה לדעת כי שורשיה מגיעים מיוון וכי היא שייכת לקהילה המיוחדת הזו הנקראת "קהילת סלוניקי"המפוארת והאדירה . הגב' רינת משיח מספרת על הזכות שנפלה בחלקה להזכיר ולהנציח את סבתה רג'ינה כרמונה לבית נחמה , חיים נחמה שנרצח בשואה עם משפחתו ועוד דודים , סבים וסבתות יקרים , אשר בחרו לעלות ארצה ולהקים כאן בארץ ישראל את ביתם ולשמור על המורשת , והמאכלים כ"חלה דה סמולה", "טארטור", "פיג'ון", "פיאס" ועוד ועוד הרבה ואיך אפשר בלי המוסקה של סבתה רג'ינה ז"ל. למעלה מ 200 איש אשר קשורים במשפחה אחת והיום היא מעבירה זאת לילדיי שימשיכו בדרך הנצחה זו.

בתמונה: ההתעניינות הרבה של המבקרים והמוזמנים לטקס בבית התפוצות , כולם עמדו נפעמים אל מול דגל ישראל , חלקם הזילו דימעה וחלקם אף ביקשו להצטלם עם הדגל , חלקם בחרו לדפדף בדפי העבודה הרבים , אשר בה תמונות היסטוריות של המשפחה וזיכרונות שכונת פלורנטין בתל אביב , העלו זיכרונות בקרב כמה מבקרים . ההתעניינות הכי גדולה היתה בקרב המשלחות מהמדינות השונות , אשר הגיעו גם ממקסיקו וארה"ב , הם לא הפסיקו להתלהב ולהצטלם. האב ממשלחת מקסיקו התעניין במיוחד בתמונת דגל הקהילה הסלוניקאית אשר מוצג אף הוא בתוך 300 התמונות הקטנות . הוא צילם בנייד את הדגל הקטן של קהילת סלוניקי וחייך , זהו אותו הדגל אשר צעדו עימו כל חברי הקהילה היהודית בסלוניקי ביוון
בתאריך: 15 למרץ  2013 , אותו דגל שמשה העליון צולם איתו ביוון גם בטקס 70 שנה לציון הטרנספורט הראשון שיצא מסלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ . 
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"מחר יהיה מאוחר" שיר געגועים לסלוניקי
כתיבה , לחן , שירה: עמנואל שאלתיאל
עמנואל שאלתיאל יליד סלונקי ביוון , חיבר שיר "מחר יהיה מאוחר"
אחרי ביקור שורשים בסלונקי יוני 2013 (להאזנה לשיר ליחצו על התמונה העליונה)
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ה"רדיו  של  יאניס  מתסלוניקי"
"הרדיו של יאניס מתסלוניקי" - להאזנה בשידור חי לרדיו ליחצו על התמונה !
הרדיו של יאניס מתסלוניקי  - הוא רדיו אינטרנטי המשדר 24 שעות ביממה מוזיקה יוונית , שירים חדשים ישנים ונוסטלגיים וגם מוזיקה חדשה ביותר ומגוונת ! 
שידורי הרדיו הינם בשידור חי וישיר , והם משודרים ישירות מהאולפן החם של יאניס המשקיף אל הים הכחול , על העיר הכי יפה , תסלוניקי (סלוניקי)  ... שביוון ! ה"רדיו של יאניס מתסלוניקי" הוא רדיו הנותן הרבה הרבה אהבה בחינם לכולם ! ל"רדיו של יאניס מתסלוניקי" - חדר שיחות וצ'אט פעיל של 24 שעות ביממה ! ל"רדיו של יאניס מתסלוניקי" האזנה של אלפי מאזינים ברחבי יוון , ובמדינות שונות ברחבי העולם כולו כולל במדינת ישראל בו הרדיו אהוב מאוד , רובם של המאזינים הם ממשפחות "סלוניקאיות" בנים ונכדים ליוצאי העיר סלוניקי שביוון .
ה"רדיו של יאניס מתסלוניקי" ... הוא לא סתם רדיו , הוא רדיו עם לב זהב ונשמה אמיתית !
ניתן להאזין ל"רדיו של יאניס מתסלוניקי" גם באמצעות האתר RLIVE
להאזנה ליחצו על התמונה !

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
השיר "חכי לי סלוניקי"
בביצוע חדש של הזמר קובי פז
בחודש מרץ 2013 , מלאו 70 שנה לשילוחם של יהודי סלוניקי אל מותם במחנה ההשמדה אושוויץ, פולין.
ב - 15 במרס יצא הטרנספורט המשלוח הראשון של יהודי סלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ.

השילוחים נמשכו עד אוגוסט 1943, וכלל 19 שילוחים מסלוניקי לאושויץ .
רובם של העקורים הומתו מיד עם הגיעם למחנה.
להאזנה לשיר לחץ על התמונה העליונה !
השיר "חכי לי סלוניקי", המילים (ביוונית) והלחן, נכתבו באותם ימים ע"י מי מאותם יהודים ונותר כזכר-עד אצל הניצולים. לפני 26 שנה זכה השיר לגרסה עברית של הפזמונאי יעקב גלעד ולביצועו של יהודה פוליקר. לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה,תשע"ג, בחר הזמר והמלחין קובי פז לעבד, להקליט ולבצע את השיר מחדש, והוא מקדיש אותו לזכר סבו, יעקב (ג'קו) פילו, שנולד בסלוניקי ונשלח אף הוא לאושוויץ בשנת 1942. ג'קו פילו הצליח לשרוד את הזוועות עד לשחרור אושוויץ ע"י הצבא האדום, עלה לארץ (1946) והקים בה את ביתו ומשפחתו.
עיבוד והפקה מוזיקלית: קובי פז , בימוי ותלבושות: שימרית פרייזלר , צילום: גיא פירסט , הפקה ועריכה: Guitar Studios אולפני גיטר  , מאסטרינג: רונן הילל guitarstudios.music@gmail.com ,
שחקנים: שי מסוט, טל לאופר , תודה מיוחדת לגילה חסיד על נגינת הפסנתר.
תודה מיוחדת לנילי כרמל יונתן על היעוץ הלשוני. 
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

15-17.3.2013 - אירועים לציון 70 שנה לשואת סלוניקי בסלוניקי ,
70 שנה לציון התחלת השמדת יהודי יוון
ולציון 70 שנה למשלוח הטרנספורט הראשון
שיצא מסלוניקי למחנות ההשמדה אושוויץ - בירקנאו







Over 1,000 demonstrators from across Greece marched through Thessaloniki on Saturday to remember 70 years since the first deportation to Nazi concentration camps. Holocaust survivors and members of the Thessaloniki Jewish Community and World Jewish Congress held a minute of silence at the Holocaust memorial in Freedom Square before marching two kilometers to the old railway station. Survivor Moshe Aelion said: "I left Thessaloniki April 6, 1943 and we arrived to Auschwitz at midnight April 13, 1943. A small ceremony was held at the site in tribute to the 50,000 Greek Jews who Nazi soldiers had forced onto trains destined for labour camps in Poland and Germany. Aelion added: "Never, never again. Now, we Jewish people, have a State and it will not be easy for anyone to do that for another time."








-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מצגת מתוך עבודת שורשים בנושא יהדות סלוניקי


חברות וחברים , גולשי האתר , קהל יקר וקדוש
מצגת זאת שהוכנה כל כולה לנושא "יהדות סלוניקי" הוכנה במסגרת עבודת ה"שורשים" שהגישה בחודש מרץ 2013 , התלמידה הנעימה פז משיח מכיתה ז' מחטיבת הביניים "אלון" בחולון , זאת היא אחת מהעבודות המדהימות שראינו ... וכמובן רובה וכולה מוקדשת גם ליהדות סלוניקי , בעבר ובהווה , שואת יהדות סלוניקי , שכונת פלורנטין בתל אביב , תמונות של מנהיגי מדינת ישראל ועוד ועוד דברים יפים נוסטלגיים ומרגשים ....
בתמונה: עבודת השורשים של התלמידה פז משיח , שהוגשה בשנת 2013 לבית התפוצות בתל אביב ,
הכוללת גם פסיפס צבעוני מדהים ויפה של דגל ישראל
----------------------------------------------------------------------------

המוזיאון הוירטואלי של יהדות סלוניקי
בשנת 1997 זכתה סלוניקי בתואר "בירת התרבות האירופית". מקור קסמה של העיר טמון, בין היתר, בעובדה שהיא מחברת בין התרבות האירופית לתרבות האסייתית, עם ארומה מיוחדת משלה. במידה רבה, מי שעזרה לעצב דמותה של העיר במשך מאות בשנים הייתה הקהילה היהודית התוססת והדינאמית, שחיתה בה עד להשמדתה הכמעט מוחלטת בשואה.
לביקור במוזיאון הוירטואלי למורשת יהדות סלוניקי - ליחצו על התמונה העליונה ! 
יוצאי סלוניקי השכילו להקים בישראל קהילה חמה ומגובשת, המוקירה את העבר ונושאת עיניים אל העתיד. סיפורה של קהילת סלוניקי, כמו של יהודי יוון בכלל, נותר במידה רבה במחבוא, בעיקר הפרק העוסק בשואת יהודי יוון. בשנים האחרונות זוכה התרבות הסלוניקאית בפרט, והתרבות היוונית בכלל, לרנסאנס: נכתבים ספרים, נערכים מחקרים, נפתחו פקולטות ללימוד לאדינו, והשירה הסלוניקאית חזרה לככב בהופעות חיות ובאמצעי התקשורת. ההיסטוריה של יהודי סלוניקי חוזרת למרכז הבמה.

המוזיאון הווירטואלי "סלוניקי אהובתי" משתלב במגמה זו. הוא נועד לספר את סיפורה של הקהילה הסלוניקאית מראשיתה ועד ההשתלבות בישראל.
המוזיאון כולל חמש תערוכות, וכל אחת מהן מתחלקת לנושאי משנה:
בראשית – על יצירתה של הקהילה היהודית בסלוניקי, מימי הבית השני ועד משבר השבתאוּת
סלוניקי שלי – תור הזהב של יהודי סלוניקי, מ-1492 עד ראשית המאה ה-20
ימים שחורים – שואת יהודי סלוניקי והשמדתם של יותר מ-90% מבניה
יוון היהודית – מסע בעקבות ישראלים ביוון היהודית
לארץ ישראל – על התנועה הציונית בסלוניקי והיצירה הסלוניקאית בארץ ישראל
אנו מקווים, כי המוזיאון הווירטואלי על יהודי סלוניקי יפתח צוהר קטן לעולם העצום הניצב מאחורי קהילת יהדות סלוניקי ומורשתה, ויישמע בקול בהיר וצלול, המשתלב בפסיפס היהודי והישראלי.
 ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מתוך העיתון "ידיעות אחרונות" 25.2.2013

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

סלוניקי בין שתי מלחמות עולם - הרצאתה של הד"ר גילה הדר
ההרצאה מתארת את ייחודה של העיר סלוניקי עד חורבנה ב- 1943. בהרצאה תיאור לבושם ושפתם של יהודי העיר, היחסים בינם לבין שאר תושבי העיר, הכלכלה היהודית והתמורות בתחום החינוך. בין מלחמות העולם יש ליהודים תחושה שסלוניקי כבר לא מולדתם והם מהגרים ממנה.
הד"ר גילה הדר מאוניברסיטת חיפה , וממנהלי המרכז והמוזיאון למורשת יהדות סלוניקי ויוון - הרצאה מרתקת ומאלפת של כשעה , לצפיה בהרצאה המלאה , ליחצו על התמונה: 


תקציר לפי ראשי פרקים
 מהפכת התורכים הצעירים: ב- 1908 פרצה מהפכת התורכים הצעירים, שהתחילה בסלוניקי בתאים של הבונים החופשיים. המהפכה גרמה להתעוררות לאומית יהודית
 השרפה הגדולה: ב- 19 באוגוסט 1917 פרצה בסלוניקי שריפה שכילתה את מרכז העיר והותירה 70,00 תושבים ללא קורת גג, רובם יהודים.
מלחמת העולם השנייה:  ב- 28 באוקטובר 1940 פלשה איטליה ליוון ויהודי סלוניקי השתתפו בהגנת העיר. האיטלקים אמנם נהדפו אבל הגרמנים כבשו את יוון והחרימו בתים מזון וסחורות. ב-1942 החל שילוח של יהודי סלוניקי למחנות ההשמדה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בית כנסת שבת אחים סלוניקאים - ברחוב הקישון בחיפה 
בית כנסת שבת אחים סלוניקאים שהיה קיים בעבר ברחוב הקישון בחיפה , רחוב אחד מתחת לרחוב השומר המפורסם , בו התגוררו יוצאי סלוניקי רבים , בית הכנסת היה מעמודי התווך של העדה המפוארת העדה הסלוניקאית בעיר חיפה , במדינת ישראל כולה , ובכלל בעולם כולו . 

בית כנסת זה הוא מהוותיקים שבעיר חיפה , מייסדיו היו הסלוניקאים שעלו לארץ מהעיר סלוניקי שביוון , והיו כובשי העבודה העיברית בנמל חיפה ובנמל תל אביב , והיו אחראים על היסטוריית הקמתה של מדינת ישראל . בית כנסת זה יישמר בליבינו לעד , ויהיה למזכרת נצח לנו , לילדינו , לניננו ולכל הדורות הבאים !







בתמונה: נופה של העיר התחתית בחיפה ,
זהו הנוף המשתקף מעל גג בית הכנסת "שבת אחים סלוניקאים".




   --------------------------------------------------------------------------------------------------------
    עדותו של מר יוסף (פפו) ג'רסי , גבאי בית הכנסת אודות ימיו  
                      בשואה , כפי שסופרו אישית על ידו
בסוף שנת 1940 עם פרוץ המלחמה בין איטליה ליוון גויסו גם חלק מהיהודים. המלחמה היתה קשה ועד לגיוס כוחות המילואים האיטלקים הצליחו לכבוש רק כפרים יווניים. אמנם לא השתתפתי במלחמה היות ולא הייתי חייב גיוס, אולם כמה מחברי שגויסו, השתתפו בהדיפת הפולש שהניס את האיטלקים עד בירת אלבניה, טירנה. לאחר מספר חודשים כאשר הגרמנים נוכחו כי תוכניותיהם משתבשות, הם התקיפו את היוונים ובאפריל 1941 - מספר ימים לפני חג הפסח כבשו את העיר שאלוניקי ואת יוון. ערפל העיב על חיינו, לא ידענו מה יהא גורל היהודים, מה יהא עלינו? ...................

בשבת, בחודש יולי 1942, ריכזו את היהודים שהיו בגילאי שמונה עשרה עד ארבעים וחמש וביניהם 
גם אחי הקטן ואני בכיכר החירות. קשה לתאר את יום השבת ההוא, קראנו לו שבת השחורה. 

במשך יום שלם אולצנו לבצע תרגילי התעמלות בשמש היוקדת. מזג האוויר היה חם מאוד, אך אף על פי כן לא נתנו לנו לצאת לשירותים או לשתות מים, התייבשנו, לא יכולנו לזוז. רק לפנות ערב שוחררנו.

למחרת, נאספנו פעם נוספת ללא אוכל או מים. אילצו אותנו להתעמל והעניקו לכל אחד מספר, לבסוף מי שהצליח להתגלגל על הרצפה ולצאת מהשטח היה חופשי.

החנות בה עבדתי אצל דודי היתה לא רחוק ממקום הריכוז ואני זוכר שחשתי בושה איומה, שכן רבים מהאנשים שהכירו אותי במסגרת העבודה בחנות ראו את ההשפלה שעברתי ואת הלכלוך שדבק בי. כעבור מספר ימים צוין המספר שלי בעיתון ועל כן היה עלי להתייצב בבית ספר תלמוד תורה, משם נשלחתי לעבודה במרגלות ההר אולימפוס שנקרא לְפְטוקַרְיָה. לאחר כחצי שנה של עבודה הגרמנים ביקשו מועד הקהילה סכום כסף כדי לשחרר אותנו ואכן בסוף חודש דצמבר שוחררתי. בהגיעי לשאלוניקי נודע לי על מעללי הגרמנים ובין היתר על החרמת החנות בה עבדתי ועל כך שדודי חולה במלריה. 
ביום 25.2.1943 נגזר עלינו לענוד את הטלאי הצהוב עם סמל מגן דוד. מאותו יום החלו גזרות שלא ידענו כמותם לפני כן. לאחר כשבוע הוצא צו בשכונת הברון הירש, ולפיו על כל היהודים להימצא בשבת בתפילה בבית הכנסת. על פי השמועה, המושל ביקש לבקר ולהשתתף בתפילה... בשעת התפילה המתנו במתח, אולם המושל לא הגיע. לאחר התפילה ביקשתי לצאת מהשכונה למקום עבודתי, על מנת לקבל את משכורתי השבועית ואולם להפתעתי השכונה הוקפה בגדרות תיל, כאשר על השערים הופקדו שוטרים יהודים. כשעמדתי לצאת נאמר לי בלעג כי בשבת לא מקבלים כסף. למחרת, ביום ראשון כבר החלו גזרות חדשות, כגון עוצר, כאשר הורשינו לצאת למשך שעתיים ביום על מנת לקנות לחם ולהצטייד במים. ביקשנו ללכת לבית הכנסת להתפלל, אולם הגרמנים לא נתנו לנו. באחד הימים מספר קצינים גרמנים בליווי שוטר יהודי דפקו בדלת ביתנו וביקשו מאבי זצ"ל לבוא ולפתוח את בית הכנסת עליו היה אחראי. הלכתי יחד איתו לבית הכנסת, הם החלו לבדוק את המקום ואני זוכר שאחד מהם הראה את ידיעתו בספרי תפילה, גמרא וזוהר שהיו מונחים על השולחן ולפיכך חשבנוהו ליהודי, אך באותה שעה לא ניתן היה לברר זאת. 
השעמום בגיטו היה נוראי, לא יכולנו להסתובב באופן חופשי, אפילו לבית דודתי שהיה באותו רחוב לא ניתן היה להגיע. אנשים רבים שהפרו את העוצר, נעצרו והושמו במעצר בבית משוגעים, שהיה בשכונה.

לאחר כשבועיים של אי ודאות בדבר גורלנו, רוכזנו בבית הכנסת ושם הרב קורץ נאם בפנינו והסביר על הגירוש העתיד לבוא. נאמר לנו שאין סיבה לדאגה היות והרב בעצמו ביקר באחד המחנות וכי נרוכז יחד עם משפחותינו, וידאגו לנו לעבודה ולאוכל. למחרת בבוקר כבר ביקשו את כספנו לצורך המרתו לכסף פולני ובאותו היום כבר נצטווינו לארוז את חפצינו (מקסימום עשרה ק"ג לאדם) ולצאת לתחנת הרכבת הסמוכה לבית. משפחות רבות איבדו את 

הקשר בין בני המשפחה בהמתנה לעלייה לקרונות ולא הצליחו להתאחד בדרך. את מראות הגירוש קשה לתאר, זקנים רבים לא יכלו לשאת את מטלטליהם והוכו גם על ידי הגרמנים וגם על ידי שוטרי ישראל. לא האמנו שמיהודי שאלוניקי, טובי הלב, ימצאו אנשים כאלה. יחד עם זאת, היום לאחר כל מה שעבר עלינו ברור כי לא ניתן לשפוט אותם. במהלך הנסיעה עדיין לא עלה על דעתנו מה מחכה לנו, גורשנו שמונה ימים לפני חג הפורים וכל הדרך ייחלנו לנס.

במוצאי שבת, ערב פורים, אבא קרא את המגילה באור הנר שהחזקתי, אנשים רבים בכו בכי גדול ולא רצו להאמין כי מה שאנו חווים זו המציאות. באותו ערב הגענו לאושוויץ, אז עוד לא הבנו את פירוש המילה "מחנה" או את משמעות השם "אושוויץ". קשה לתאר את הגהינום אליו נכנסנו, בכמה שפות שונות צעקו לרדת מהקרונות , כל אחד ניסה לקחת משהו מהחפצים, אך זרקו אותנו כמו בהמות מן הקרונות והחלו להפריד אותנו מההורים. כאשר הגענו למחנה מיד התעניינו בבני משפחותינו, האסירים הותיקים השיבו , ללא היסוס , כי בעוד מספר ימים ניפגש איתם, אך בשמיים. ההלם היה גדול , לא יכולנו לעשות דבר , מי שרק ניסה לדבר נהרג ממכות . לאחר שהרקידו אותנו במקלחת על ידי התזת מים רותחים ומיד אחר כך התזת מים קפואים כקרח , לקחו את מי שנכוו באופן קשה לבית החולים וזה היה סופם . 

שכבנו לישון , שישה או שמונה אנשים במיטה וכעבור מספר שעות , באמצע הלילה , לקחו אותנו כדי לקעקע על ידנו את המספר ומשם נלקחנו לבלוק תשע א' בו נאלצנו להמתין זמן רב . יום אחד , נודע לנו כי הגיע טרנספורט חדש משאלוניקי (סלוניקי) ולכן , על אף איסור היציאה מהבלוק אחד מחברינו יצא כדי לנסות ולברר אם אחיו הגיעו במשלוח מיוון , אולם הוא נתפס והולקה בעשרים וחמש מלקות ,
עד שהתעלף, מאז לא העזנו לצאת מתחום הבלוק. 


בפעם אחרת , ראיתי איך הגרמנים הרגו את מוכר החלב מהשכונה על ידי מכה אחת בראש . 

לאחר כחודש , ביום ראשון של פסח , נלקחנו לעבודה על יד בירקנאו , יום זה היה כתשעה באב עבורנו , הוכנו מבלי לדעת על מה ולמה , הגרמנים צעקו והיכו ואנו נותרנו חסרי אונים . העבודה הזו 

נקראה קומנדו ענישה . המלבוש היה דל והקור היה עז וכך רועדים מקור וחוששים מפני מכות הגרמנים עברנו את חג הפסח . ביום האחרון של החג , מיינו אותנו , פחות או יותר , לפי המקצועות ועברנו כל אחד לבלוק אחר . לעיתים , אנשים נאלצו לחבל בגופם, מתוך תקווה שעל ידי כך יועברו למקום עבודה פחות גרוע , אולם גם ניסיונות אלה לא תמיד הועילו . נשלחתי לבית חרושת לעורות בו היתה סנדלרייה שנועדה לתקן את נעלי האסירים . תפקידי היה להכין מסמרי עץ . לכאורה , עבודה לא קשה , אך בכל יום הוכיתי כיוון שלא מילאתי את המכסה שהגרמנים דרשו . למזלי , עבדתי לצד קבוצת יהודים מפולין שידעו עברית והם סייעו לי בתרגום מפולנית לעברית . הקאפו היה פולני אנטישמי פנאטי , אך לאחר מספר ימים התרגל אליי ועזב אותי לנפשי , חברי הפולנים לא האמינו למראה עיניהם . באותם הימים חליתי במלריה וכל יום בשעות הצהרים חום גופי היה עולה . הקאפו היה מכה אותי ואומר שאם לא אלך בערב להיבדק הוא יכה אותי עד מוות . למזלי , בערב כשהמחלה תקפה אותי חברי היו מניחים על ראשי סמרטוטים ספוגי מים קרים כדי להוריד את החום , עד שהחלמתי. 


הילדים שהגיעו בטרנספורט היו בני שתיים עשרה ושלוש עשרה והם עבדו במיון החפצים של המגורשים . מחנה אושוויץ היה מחנה נקי מאוד , דבר שלא היה בכל המחנות האחרים ולא הבנו את 

הסיבה לכך . בכל יום היו מובאים הרוגים מקבוצות הקומנדו השונות והאסירים נאלצו לשאת את הגופות , כיוון שהגרמנים לא האמינו שאסיר מת עד שלא ראו את גופתו וזיהו את המספר שקועקע על זרועו . הכניסה והיציאה מהמחנה היתה לפי קצב התזמורת ומי שלא עמד בקצב התזמורת הוכה על ידי הגרמנים . באחד הימים כשחזרנו מהעבודה מצאנו ליד השער חמש גופות שסועות של אסירים רוסיים שניסו להימלט,     כל אחד מאיתנו היה חייב להסתכל על הגופות השסועות ומי שלא עשה כן , הוכה בלסת כדי שיפנה את ראשו ויראה זאת . כל ערב עברנו בדיקת כינים ואם היה חשד לכינים כל הבלוק היה עובר ניקיון כללי שנמשך כל הלילה . בבוקר היינו חייבים לעמוד במסדר ולצאת לעבודה . הסדר היה מופתי , לא ניתן היה לחמוק , אם מישהו היה חסר מיד ידעו מי זה , כיוון שכל אחד היה חייב לדעת מי עומד מימינו ומשמאלו . הסלקציות התישו אותנו , 

ההרגשה היתה כאילו כל העת חרב חדה מונחת על צווארנו , בכל פעם לא ידענו מי יחיה ומי ימות , כשמיינו אותנו למשלוח לא ידענו אם אכן יש יעד למשלוח , עד שראינו מישהו חוזר מאותו משלוח , או עד שקיבלנו ממנו ידיעה . כל מקלחת היתה מלווה בחרדה שמא מרעילים אותנו . 

נאסר עלינו לשתות במקלחת ואם היו תופסים מישהו שותה , הוא היה מקבל מכות , לכן היינו שומרים אחד לשני כדי שנוכל לשתות . 
בתמונה: זה הוא צריף , בלוק מס' 14 א' , במחנה ההשמדה אושוויץ
בבלוק זה בקומה השניה , התגורר ושרד את השואה , יו"ר עמותת בית הכנסת הסלוניקאי ע"ש רבי חיים חביב בחיפה , מר יוסף (פפו) ג'רסי
(התמונה צולמה ע"י צוות האתר במהלך ביקור במחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 2011 )



הייתי באושוויץ עד ערב יום הכיפורים שחל באותה שנה , אם אינני טועה , זה היה בתשעה לחודש אוקטובר , ערב יום שישי . נפרדנו מחברנו ולא ידענו אם נזכה להיפגש עוד בעתיד . עלינו לרכבת 

וכל הזמן תהינו אם אנו מובלים להשמדה . לאחר נסיעה של לילה שלם הגענו בשעות הצהרים לוורשה . פגשנו שם הרבה חברים שהגיעו לפנינו , כולם היו רעבים ועל אף שניסיתי לצום באותו יום כיפור , נאלצתי להפסיק את הצום שמא ייקחו את הלחם שהתכוונתי לשמור עד תום הצום . 


בתמונה: זה הוא צריף , בלוק מס' 14 א' , במחנה ההשמדה אושוויץ
בבלוק זה בקומה השניה , התגורר ושרד את השואה , יו"ר עמותת בית הכנסת הסלוניקאי ע"ש רבי חיים חביב בחיפה , מר יוסף (פפו) ג'רסי
(התמונה צולמה ע"י צוות האתר במהלך ביקור במחנה ההשמדה אושוויץ בשנת 2011 )



כשהגענו לוורשה , עוד לא היה מחנה ואנחנו פעלנו להקמת הצריפים . שכבנו בהתחלה בכל בלוק על הרצפה, בצפיפות כזו שלא יכולתי לזוז . אם מישהו היה צריך לקום בלילה הוא היה דורך על אנשים ובמקום לישון שמענו כל הלילה צעקות . עבדנו שם עם אזרחים פולנים בהריסת בתי היהודים שנהרגו בזמן המרד , מי שמצא דברי ערך היה קונה מהפולנים לחם או מאכל אחר . את הבתים פוצצו בדינמיט ואחר כך היינו ממיינים את הלבנים שהגרמנים מכרו לפולנים . בתחילה הפולנים הגויים היו מכים בנו , אך לאחר מספר מקרים בהם הגבנו , הם החלו לחשוש מאיתנו ואמרו לנו כי הופתעו שאנו יהודים , כיוון שלדבריהם , הם התרגלו להכות יהודים שלא הביעו התנגדות . לא היה מספיק מים במחנה והלכלוך הכביד עלינו , כינים כרסמו את גופנו החלש . כאשר זכינו למקלחת היה זה בבית הסוהר ששכן בתוך שטח הגיטו וקראו לו פויאק . ישבו בבית הסוהר אסירים פולנים או בני ערובה שהחזיקו הגרמנים ובכל פעם שהפרטיזנים ביצעו פעולה נגד הגרמנים , הם היו הורגים חלק מהם . ההוצאה להורג היתה מתבצעת בשטח הקהילה היהודית סמוך למחנה ולכן כששמענו יריות במקום העבודה ידענו שכשנחזור נריח את ריח הגופות . יום אחד , בזמן שחפרנו בורות כדי להשלים את מכסת ערמות הלבנים , התגלה מחסן של כלי מטבח שככל הנראה הוסתרו על ידי אחד היהודים . כל יום לקחנו מספר כלים בפחד שמא יתגלה לגרמנים כי מכרנו כלי מטבח לפולנים תמורת כמה ככרות לחם אותם חילקנו בינינו . בשלב מסוים התפשט במחנה טיפוס כינים , הגרמנים פחדו מהמחלה ולכן שמו הסגר על המחנה וביצעו ניקיון כללי , רבים מתו מהמחלה , ואותנו לקחו בקבוצות לבית מרחץ בתוך העיר וורשה . בשבילנו זו היתה מנוחה שלא ידענו כמותה מאז שגורשנו מהבית . ביום בהיר אחד , החזירו אותנו למחנה באמצע העבודה ואז נודע כי כשלושה עשר איש ברחו , עמדנו במסדר כארבעים ושמונה שעות עד שהגרמנים התייאשו והפסיקו את החיפושים אחריהם . לאחר מספר ימים קבוצת אסירים שחיפשה בין החורבות מצאה את גופותיהם מתחת להריסות . הסתבר שהם לא שמעו את הצפירות שהזהירו לפני פיצוץ הבית בו הסתתרו מפני הגשם ושם מצאו את מותם . 



שהיתי במחנה בגיטו וורשה עד סוף חודש יולי 1944 וכשהגרמנים החלו לסגת מפני לחץ הצבא האדום נלקחנו ברגל מוורשה עד פוזן (הפולנים קראו לה "פוזניאק" כיוון שרוב התושבים היו ממוצא גרמני).
מה שעבר עלינו בדרך מוורשה ועד למקום בו עלינו על הרכבת היה כמו בסרטים . כל מי שנחלש ולא יכל ללכת - נורה ומת . משני צידי הכביש שמרו עלינו אנשי ס"ס עם כלבים אכזריים שיכלו לקרוע בן אדם , החום היה כבד , מים ואוכל לא היה , אנשים התעלפו ולא ניתן היה לסייע להם . זכורני שבאחת החניות התחלנו לחפור בור בעזרת הידיים כדי למצוא מעט רטיבות , היינו משתטחים על האדמה ומוצצים את החול עם סמרטוט בפה . יום אחד הגענו לחניה סמוך לנהר , נכנסנו לתוכו והתחלנו לשתות עד שלפתע אנשי הס"ס פתחו באש לכיווננו והרגו חמישה אסירים שהיו בתוך הנהר . לאחר מספר שעות מנוחה התחלנו ללכת , אך כשקמתי לא יכולתי לעמוד, רגלי היו כמו אבנים, חברי לא עזבו אותי, הם נשאו אותי ותמכו בי . לא אשכח את חברי הטוב , מרדכי מטאו פיצון שנהרג במלחמת השחרור בארץ , הוא היה לפני האחרון בטור והוא נשא אותי בכל כוחו כדי שהגרמנים שכבר הרגישו שאיני יכול ללכת לא ירו בי , יהי זכרו ברוך . הצמא הציק מאוד , עד כדי כך שגם את חתיכת הלחם שקיבלנו לא יכולנו לאכול בגלל הצמא . ניסינו לשתות בכל מקום שראינו שלולית מים , גם כשהיו הרבה נחשים לא פחדנו לשתות ולמזלנו לא נגרם לנו נזק . לאחר כשבוע של הליכה העלו אותנו לרכבת , זה היה נורא ואיום בחום הכבד של תחילת אוגוסט , הכניסו אותנו כתשעים איש בקרון . זה היה גהינום . הקפוס התאכזרו אלינו , בין היתר על ידי כך שריכזו את צלחות האסירים במרכז הקרון והטיחו בנו אותם . במהלך הנסיעה אחד האסירים שנסע בקרון שלי השתגע וכאשר הרכבת נעצרה - הורידו אותו וירו בו . 



במקרה אחר , כמה אסירים עשו חור בקרון כדי לנשום , השומרים הרגישו ושאלו מי עשה זאת , הם הצביעו על יהודי הונגרי שישב ממש לידי ושברו לו את העצמות ממש באמצעות הרובים שלהם . אותו יהודי צעק כל הדרך מכאבים , כדי שהגרמנים יוכלו לישון הם פקדו עליי לשים עליו את רגלי כדי שימות . לא יכולתי לעשות זאת והם היכו בי עד שהרכבת נעצרה , אז ירו בו בעודו בקרון ולאחר מכן השליכו אותו החוצה כדי לפנות מקום . הנסיעה לדכאו נמשכה כחמישה ימים לערך וכשהגענו לדכאו השתנו פני הדברים , היחס היה נעים יותר , אם כי לא ידענו את הסיבה לכך . שאלו אותנו לפשר הפצעים שעל גופנו וכשסיפרנו מה עבר עלינו בדרך ריכזו את כל הקפוס ונזפו בהם . פגשנו שם יוונים גויים , מהם נודע לנו כי הם מתנדבים שבאו מיוון כדי לעבוד בגרמניה , ולאחר זמן מה הכניסו אותם לדכאו . בדכאו היינו מספר ימים , ושוב נפרדנו מחברים , חלק מאיתנו עבר למחנה שהיה ממוקם בתוך יער עם צריפים עגולים , בו רעש הגשם הפריע ולא יכולנו לישון . העבודה היתה קשה וכבר היינו חלשים מכל התלאות שעברנו , כך שהתקשינו לשאת שקי מלט על הגב . למרות זאת לא נשברתי והשתדלתי תמיד להימנע ממכות . לאחר מספר חודשים שוב עברנו למחנה אחר שהיה ממוקם לא רחוק ועבדנו שם יחד עם החברים שנשארו במחנה הקודם כך שהקשר בינינו נשמר . מספר חודשים לפני תום המלחמה עבדתי עם קבוצת סלוניקאים במרחק של כשמונה עשר קילומטר מהמחנה . עבדנו במחסן והרגשנו טוב , שמענו את ההפצצות החזקות והבנו שהגרמנים הולכים ונחלשים . כשהיה צורך היו לוקחים אותנו לפנות את השלג מהכבישים , סבלנו הרבה מהקור הקשה אבל אף פעם לא התייאשתי , האמנתי שנזכה לנס ושנשאר בחיים . 


יום אחד , חזרנו ברגל למחנה ומצאנו את האחרים כבר בקרונות מוכנים לנסיעה , לא היה לנו ברור לאן . 

הלאגר פירר אמר לנו כי היות והגענו מאוחר נצטרך להמתין למשלוח הבא . למחרת שדה התעופה הותקף וחוסל . כשההפצצה נגמרה ובנס לא נפגענו על אף שחלק מהצריפים עלו באש , לקחו אותנו למקום הקודם בו היינו ובבוקר של השני במאי ריכזו את כולם והחלו למיין יהודים לחוד וגויים לחוד . אחרי המסדר התפזרנו וראינו שהשומרים אינם במקום ורק דגלי הצלב האדום התנוססו , אז ידענו שהשחרור קרוב , אך לא היה לנו כוח לצאת מהמחנה כפי שעשו האחרים . היו 

אנשים שהשתוללו , פרצו את הקנטינה של הס"ס ובזזו כל מה שמצאו שם . אני קיבלתי מאחד האסירים שהצליח להיכנס לשם הרבה דבש ומיד קיבלתי שלשולים . אסירים רבים מתו עד שהאמריקאים הגיעו ולקחו אותנו לעיר בה שיכנו אותנו בבית שהוחרם מהגרמנים . 



ב- 2.5.45 השתחררתי בוולד-לגר . נשארתי בגרמניה עד 18.02.47 ולאחר מכן עליתי ארצה מגרמניה דרך צרפת, כאשר נאלצתי להמתין בקפריסין כארבעה עשר חדשים והגעתי לארץ יומיים לפני שחרור חיפה . מיד גויסתי לצבא ובחודש דצמבר באותה שנה נפצעתי בקרב על כיס פלוג'ה , עברתי ניתוחים רבים בלסת עד שיכולתי לפתוח את פי וחלפו חודשים רבים בהם שכבתי בבית החולים עד שהחלמתי מפצעי . 

ב- 1950 התחתנתי וזכיתי לשתי בנות ובן , כולם נשואים ובעלי משפחות . 



דברים רבים ודאי נשכחו במשך שישים השנים שעברו מאז השחרור . במהלך כתיבת הזיכרונות עברתי סיוטים שהפריעו את שנתי בלילות , אך למען המטרה הנעלה של לימוד זוועות הנאצים והנצחת הנספים בשואה , כדאי היה לעשות את המאמץ הזה . אני מלא תקווה שבנינו ישמרו על חירות מדינתנו כדי שלהם , חס ושלום , לא יקרה עוד את שארע בעבר .

  --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

סיכום המסע מחיפה לסלוניקי - בעקבות שואת יהדות יוון 2012
מאת: אבי חכים
מסע 2012 בעקבות "שואת יהדות יוון" יצא בנובמבר 2012.
למסע הפעם התלווה, כאיש עדות, מר אהרון מנו, ניצול שואה, יליד העיר סלוניקי, בן 92, שהגיע לאושוויץ בטרנספורט הראשון (חודש מרץ 1943).
הקבוצה מנתה 12 איש וכללה את מטופלי המחלקה.
מועד הנסיעה: 20-26 בנובמבר, 2012 (סה"כ 7 ימים).
מטרת הנסיעה: מסע בעקבות שואת יהדות יוון – המחשה, הטמעה וביקור לצורך רכישת מודלינג של הישרדות ושיקום מחדש – משואה לתקומה.
הכרה של מורשת קהילות יהדות יוון היום, על מאפייניהם, שימור המורשת, שימור היהדות, למידת הנושא היהודי והציוני, והבעיות שהקהילות נתקלות בהם מידי יום.
משתתפים: 12 איש: מתוכם מטופלי המחלקה לקידום נוער וצעירים, מערכת קהילה ושירותים חברתיים, בעיריית חיפה; פרויקט המתבצע בשיתוף עם בית-לוחמי הגטאות וארגון ניצולי מחנות ההשמדה, יוצאי יוון בישראל ועירית חיפה.
איש עדות: מר אהרון מנו – ניצול שואה, יליד העיר סלוניקי, בן 92, חי בעיר תל-אביב. הביע נכונות להשתתף במסע שלנו כאיש עדות, והשתתף בתהליכי ההכנה למסע שקיימנו. הגיע לאושויץ בטרנספורט הראשון בחודש מרץ 1943.



מסלול המסע: נחיתה באתונה;
הגעה למחנה המעצר חיידרי. שבפרברי אתונה.
חלקידה – האי אווייה.- אנדרטה לזכרו של קולונל פרזיס.
קהילת וולוס.
הרי הפיליון – כפרי הפרטיזנים והיהודים שמצאו מחסה בכפרים.
סלוניקי.- קהילת סלוניקי.
קהילת יהודי טריקלה.
אתונה – לקהילה ולמוזיאון היהודי באתונה.
אתונה – חזרה לנתב"ג.
תיאור המסע:
חיידרי - יום ראשון למסע (יום שלישי בשבוע): התחלנו את המסע בבוקר בביקור במחנה המעצר "חיידרי", שבפרברי אתונה. כידוע, מחנה המעצר חיידרי היווה בעת הכיבוש הנאצי מחנה, בית-מעצר ומחנה ריכוז, שלתוכו רוכזו יהודים רבים, בעיקר מהאיים, ומשם נשלחו באמצעות רכבות מסע לבהמות , לאושוויץ. כמו-כן היווה המחנה בית-מעצר למתנגדי הכיבוש, יהודים ונוצרים כאחד. אלה היו פרטיזנים,או כמי שנחשדו בשיתוף פעולה עם כוחות שפעלו כנגד הכיבוש הנאצי. הנאצים השתמשו ב"חיידרי" כדי לאסור,לחקור, להחזיק במעצר, לענות ולהוציא להורג את מתנגדי הכיבוש.
כיום, במחנה "חיידרי" יש אתר היסטורי, המשמש נקודת ציון חשובה במלחמת העולם השנייה, הקשורה לשואת יהודי יוון. "ביתן 15 "
הסיור בחיידרי כלל הגעה ל"ביתן 15", שהיה אחד ממבני המעצר של המחנה ושכיום הוא מבנה משומר ומורכב מחדרים קטנים של תאי-מעצר. דבר המחדד את תחושת ההזדהות של משתתפי הקבוצה.
קיבלנו הסבר על המיתקן ועל מקומו; נכנסנו אל תוך המבנה. לאחר מכן קיימנו טקס מחוץ למבנה, כדי לאזכר את האירועים והנספים שהיו במקום. שוחחנו ארוכות עם אנשי הצבא שליוו אותנו, והתברר שהידע שלהם אודות אירועי מלחמת העולם השנייה בנוגע לעם היהודי היו מועטות ביותר.
לאחר מכן עלינו לכיוון חומת המחנה, שעליה מצויות טבעות ברזל, ששימשו את הנאצים כדי להעניש, לענות ולהוציא להורג חלק מהעצורים. במהלך המלחמה עברו ב"חיידרי" כ- 10,000 יהודים, ששהו בתנאים קשים, ב"חיידרי" תקופה של מספר שבועות. אותם יהודים לא תיארו לעצמם שהם הולכים לקראת עתיד רע הרבה יותר, הכולל בתוכו השמדה מיידית, מוות איטי תוך כדי עבודות פרך, רעב , מחלות וסבל רב.
החוויה היתה מאלפת, מרגשת וקשה כאחת. מצאנו חריטות של "מגן דוד" במספר מקומות במיתקן, דבר המעיד על הימצאותם של היהודים בתקופה ההיא.
הצטלמנו ליד ביתן 15, כשאנו מניפים את דגל ארגון ניצולי מחנות ההשמדה, יוצאי יוון בישראל. הקצינים היוונים ובראשם מפקד האזור, התרגשו מאוד לנוכח הדגל, שנמצאים בו סמלים של ישראל ויוון. בנוסף, הנפנו את דגל העיר חיפה ודגל מדינת ישראל. הטקס היה מרגש מאוד והתרשמנו שהקצינים היווניים שהתלוו אלינו, בדרגת קולונלים, התרגשו אף הם מההיסטוריה של יהודי יוון ומהחיבור מחדש שנוצר בימים אלה בין ישראל ויוון. מתוכן השיחה עולה שהם מצפים שמנהיגים בכירים בעירייה ומהצבא ילוו את הביקור.
בסיום הסיור ב"חיידרי" הוזמנו לחדר האוכל של הצבא היווני והוגש לנו כיבוד קל. שוחחנו עם אנשי הצבא, שגילו התעניינות רבה במטרות המשלחת ובעיר חיפה. מפגש לבבי ומושקע כל-כך עם שלטונות הצבא לא אירע בעבר. להבדיל מפעמים קודמות, קיבלנו תחושה, ששלטונות הצבא הביעו התעניינות רבה במשלחת ובביקורנו. לאיש העדות מר מנו אהרון הוענק "אות צבאי" מצבא יוון, אנו הענקנו להם דיגלונים של עיריית חיפה.
חלקידה – האי אווייה – יום ראשון למסע (יום שלישי בשבוע):
לאחר הסיור ב"חיידרי", נסענו לעיר חלקידה.
בעיר חלקידה ביקרנו באנדרטה לזיכרו של הקולונל מרדכי פריזיס , שהיה קולונל יהודי בצבא יוון , שנלחם בתקופת מלחמת העולם השנייה נגד פלישת הצבא האיטלקי ליוון , ובמהלך המערכה הוא נהרג .

הקולונל מרדכי פריזיס , כבן העיר חלקידה זכה לכבוד גדול ולאנדרטה גדולה של האיש הרכוב על סוס וחרבו שלופה בידו , מאחר והיה קולונל בחיל הפרשים של יוון . האנדרטה בגודל של 2.5 מ', ובמקום מרכזי בעיר חלקידה .
העיר וולוס (יום ראשון ושני למסע): בתום הביקור והטקס הקצר שקיימנו בחלקידה, נסענו לעיר וולוס, בשעות אחה"צ, וקיימנו טקס הנצחה לזכר יהודי וולוס שנספו בשואה.
הרי הפיליון: יום שני למסע - בהרי הפיליון ובכפרים המצויים בו הסתתרו רבים מיהודי העיר וולוס, לאריסה והסביבה בזמן הכיבוש הנאצי, ורבים מהם הצטרפו אל כוחות הפרטיזנים שלחמו בגרמנים.רבים מתושבי הכפרים הסתירו והצילו יהודים תוך סיכון חייהם . אבי יהודה לאון חכים היה אחד מאותם פרטיזנים, שמצא מסתור בכפרים , הוא גם השתתף בקרבות נגד הכובש הגרמני, שהיה בסביבה . בסיורנו בהרי הפיליון אני הייתי לו לפה וסיפרתי את סיפורו, בכפרים שבהרי הפיליון. את התלאות, הרעב,הרדיפות על ידי הנאצים הסכנות שהוא עבר בתקופה ההיא תוך שיתוף פעולה עם הכפריים והפרטיזנים בהרים.
חזרנו לעיר וולוס ללינה.
למחרת בבוקר, יצאנו מהעיר וולוס לסלוניקי.
סלוניקי – יום שלישי ורביעי למסע: בעיר סלוניקי ביקרנו במוזיאון היהודי.
המוזיאון היהודי בסלוניקי: במוזיאון פגשו חברי המשלחת את אריקה, מנהלת המוזיאון, שליוותה ונתנה לנו הסבר מפורט ליד כל המוצגים שבמוזיאון. במוזיאון תמונות המתארות את חיי הקהילה היהודית מלפני כמאה שנה; חלקי מצבות מבית-העלמין הישן, שנהרס בשנת 1942 ומוצגים המתארים את חיי הקהילה לפני ובמהלך הכיבוש הנאצי.
קשה לתאר במילים את החוויה העמוקה והכואבת של חברי המשלחת. כזכור, חלק ממטרות המסע הן להפגיש את המטופלים עם סיטואציות וחוויות רגשיות עמוקות ועצמותיות כדי להטמיע את החוויה. לרגשות אלה ניתן להגיע ביתר קלות ובצורה אותנטית באמצעות ליווי צמוד של איש עדות, המתאר ממקור ראשון את היסטורית חייו והיסטורית הקהילה היהודית בסלוניקי.
כיכר החירות: בכיכר החירות מצויה אנדרטת "ששת הקנים", המסמלת את אובדנם של ששת מליון יהודי אירופה. כיכר החירות מסמלת את "השבת השחורה", ב-11.7.1942 בה ריכזו הנאצים את יהודי סלוניקי הגברים, בגילאי 45-18, לצורך הכנתם ושליחתם לעבודות כפייה, תוך כדי השפלתם והכאתם. למעשה, בארוע זה בא לידי ביטוי יחסם של הגרמנים ליהודי סלוניקי ויוון, ושם החלו להיחשף תכניותיהם לגבי עתיד יהודי אירופה בכלל ויהודי יוון בתוכם.
הנחנו זר עלי-דפנה עגול, ומנו אהרון סיפר על אירועי "השבת השחורה".
מנו תיאר את הסיטואציה בכיכר החירות, מתוך חווייתו האישית.
הוא סיפר, מתוך כאב את מה שראו עיניו ממרחק עשרות מטרים בלבד ממקום ההתרחשות , איך ראה את האנשים מוכים באלות, כיצד שברו להם משקפים, גרמו להם לזחול על הרצפה; מנו המשיך לתאר כיצד האנשים הושפלו תוך כדי קללות, לקול צחוקם של החיילים הגרמניים וקהל תושבים יוונים שנכח במקום.
המשכנו לתחנת הרכבת "הברון הירש", משם יצאו הטרנספורטים לכיוון אושוויץ. מנו סיפר כי יצא בטרנספורט הראשון מסלוניקי לאושוויץ, במרץ 1943. הוא שיתף ארוכות ובעצב רב, את חברי המשלחת בחווייתו האישית, כולל תיאור סבל משפחתו וחבריו, במהלך הכניסה לקרונות והנסיעה הארורה לאושוויץ – סבל והשפלה קשה מנשוא שנמשכה שבוע ימים.
לאחר מכן המשכנו לבית-הקברות החדש בסלוניקי, יחד עם נלי קפון. בבית-הקברות מצויות שתי אנדרטאות: אחת מהן היא לזכר 50,000 יהודי סלוניקי שנספו בשואה, ואנדרטה שנייה, שנמצאת בעומק בית-הקברות לזכר יהודי יוון, שהיו בצבא יוון, לחמו באיטלקים ובגרמנים במלחמת העולם השנייה. 
באנדרטה לזכר הנספים בשואה, הנחנו זר עלי דפנה, הדלקנו נרות נשמה, אמרנו "קדיש" וסיפרנו כמובן שוב את סיפורם של יהודי סלוניקי. הנפנו את דגל חיפה, דגל ישראל ודגל ארגון ניצולי מחנות ההשמדה, יוצאי יוון בישראל, המורכב מסמלים של דגל ישראל, דגל יוון, טלאי צהוב בצורת מגן דוד ומהאות G שבה היו מסומנים יהודי יוון באושוויץ, כיהודים שבאו מיוון (Greece).
משם הלכנו להנחת זר נוסף באנדרטה של החיילים שנהרגו בצבא יוון; סיפרנו את סיפורם של החיילים היהודים שהיו פטריוטים ונלחמו בצבא יוון וביניהם הגנרל פריזיס, שנהרג בהתקפה נגד האיטלקים.
בתום שני הטקסים המרגשים שקיימנו בבית-הקברות יצאנו לכיוון בית האבות של סלוניקי, שמתגוררים בו, בין השאר, ניצולי יוון, ילידי סלוניקי ויוון. שם ציפו לנו, כרגיל, דיירי הבית כדי לפגוש אותנו, לשיר איתנו שירים, ושאנו נארח להם חברה ולו לזמן קצר. שמענו והשמענו סיפורים על הימים המיוחדים ההם.
בשעות הערב הוזמנו לטקס "קבלת השבת" של הקהילה. שם ברכנו את הקהל הגדול והתברכנו על-ידי ראשי הקהילה והוזמנו לארוחת ערב שבת חגיגית.
טריקלה: יום חמישי למסע. לטריקלה הגענו בשעות אחה"צ המאוחרות ללינה. ביקרנו מעט בעיר, שגם בה היתה קהילה יהודית ערב מלחמת העולם השנייה, אולם כיום קיים בה מספר מועט בלבד של משפחות יהודיות.
אתונה: יום שישי ושביעי למסע :
הגענו לאתונה בשעות אחה"צ המאוחרות. סיירנו בה.
יצאנו בשעות הבוקר לכיוון המוזיאון היהודי שברובע הפלקה.
פגשנו את הגב' ג'נט בטינו, מנהלת המוזיאון. הגב' בטינו הצטרפה אלינו לסיור במוזיאון והנחתה אותנו, תוך כדי הצגת המוצגים של יהודי יוון לפני השואה ובזמן הכיבוש הגרמני ובמהלך השואה.
המוזיאון הוא מבנה בן ארבע קומות, שנוספו לו בתקופה האחרונה מספר עמדות מולטי-מדיאה משמעותיות המרחיבות את הידע ומאפשרות זמינות לתמונות רקע ויזואלי בצורה דיגיטאלית ומודרנית (מסך מגע).
בשעות הצהריים המאוחרות נפגשנו לביקור קצר עם הקהילה היהודית. באתונה; לאחר מכן הלכנו לאנדרטה החדשה שהוקמה, זו אנדרטה המתארת את קהילות יוון ואת הפרוק וההרס של הקהילה ביוון. האנדרטה נמצאת בסמוך למתחם הקהילה היהודית. הנחנו זרים וערכנו טקס. כמו כן, ערכנו סיור קצר ברחבי אתונה. בשעות הערב הגענו לנמל התעופה כשבמהלך הנסיעה לנמל עשינו סיכום מסע מרגש.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

העמותה לקידום מורשת הלאדינו חיפה והצפון
העמותה לקידום מורשת תרבות הלאדינו חיפה והצפון הינה עמותה ללא מטרות רווח אשר שמה לעצמה מטרה לשמר ולהנחיל לדורות הבאים את התרבות העשירה, המורשת ושפת הלאדינו, או כפי שנקראה בשפת אבותנו- ה"ספניולית".
לכניסה לאתר העמותה לקידום מורשת תרבות הלאדינו חיפה והצפון - לחץ על התמונה
העמותה החלה את פעילותה לפני כ- 12 שנה.  באותם הימים היו נפגשים החבר'ה, ה"משוגעים לנושא", שהיו סה"כ כ- 20 במספר (!) לפטפט ולגלגל את שפת הלאדינו על לשונם. לאט לאט החלה התעוררות ומספר המשתתפים הלך וגדל מפעילות לפעילות. העמותה החלה לקיים הרצאות ומופעים לחבריה, כיתות ללימוד וחידוד השפה ואף מפגשים משותפים עם חוגי הלאדינו הנוספים בארץ. כיום מונה העמותה כ- 1700 בתי אב דוברי לאדינו, רובם יוצאי ארצות הבלקן- יוון, בולגריה, תורכיה, יגוסלביה, יוצאי צפון אפריקה, מרוקו, מצריים ועוד ומעל ל- 3000 איש נהנים מפעילויותיה השוטפות.
העמותה מארגנת לאורך כל השנה פעילות שוטפת של ערבי פולקלור והרצאות באזור חיפה והצפון, כיתות לימוד לשפת הלאדינו בחיפה ובקריית מוצקין וטיולים בארץ עם נגיעה לתרבות ולשפת הלאדינו. כנס "דיאס דה לצ'ה אי מייל" הוא גולת הכותרת של הפעילות. בימים אלו מלאו עשור לקיומו.
חברי ועד העמותהבתיה קנדל- יו"ר , אורה ואברהם מונסון , ג'ני ואהרון פסח , נאוה שפרינגר
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פרוייקט מסע האופנוע בניבכי הקהילות היהודיות ביוון 2011 

המסע לקהילות יוון 2011
מסע האופנוע לקהילות יוון 2011 - עם קובי שמואל, מסע האופנוע הבודד בעקבות ניבכי הקהילות היהודיות והקדושות של יוון 2011 , התחיל לצאת לדרכו בחודש ספטמבר 2011 , מסע ארוך בעקבות קהילות יהדות יוון המפוארת והקדושה .
במסגרת ההכנות לתחילתו של המסע התארח האופנוען קובי שמואל בבית הכנסת הסלוניקאי ע"ש היכל רבי חביב בחיפה לזכר קהילת סלוניקי הי"ד , מר שמואל התקבל באירוח חם ולבבי ע"י חברי מתפללי בית הכנסת ובראשם החזן הוותיק והנאמן של בית הכנסת מר יוסף (פפו) ג'רסי , ניצול שואה מסלוניקי . כמו כן וניתנו לו הסברים על יהדות יוון המפוארת שנכחדה . 
בתמונה: האופנוע מסוג "ב.מ.וו אדוונטשר" בחזית הכניסה לבית הכנסת 


קובי שמואל האופנוען מספר: "סבתי וסבי מסלוניקי עיר ואם. ב-15 במרץ 1943 יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים . המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-10 באוגוסט 1943 והגיע לאושוויץ ב-18 באוגוסט 1943 . סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים . 2500 ניצולים לערך שרדו, וביניהם סבי וסבתי בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ . אז הקשר הבלתי נמנע בתוך ההסתעפויות של ההיסטוריה ,לקח אותי למקום והחלטה לצאת למסע על אופנוע לתוך הקהילות היהודיות ביוון אשר היוו בסיס לתרבות ענפה שנכחדה " .

אלפי אנשים ברחבי במדינת ישראל וברחבי העולם כולו עקבו אחר כל המסע ביוון מתחילתו ועד סופו , כולל תמונות סירטונים ועידכונים חעידכונים חדשותיים באתר הפייסבוק של בית הכנסת הסלוניקאי בחיפה , ובלוג האופנוען באתרו , בכתובת :  www.artmoto.co.il 


רחוב קהילת סלוניקי בחיפה 

סלוניקאים רבים בעיר חיפה פעלו שנים רבות להנצחת והאדרת העדה והקהילה הסלוניקאית מיוון בעיר חיפה , רבים מהם ממתפללי בית הכנסת היכל ר' חיים חביב , נלחמו רבות לקריאת רחוב "קהילת סלוניקי" על שמה בעיר , 

במקום בו גדלו בילדותם , בעיר התחתית , ובחלוף השנים הרבות רבים מהם אף זכו לראות בכך עודם בחייהם !

בתמונה: יום הכרזת רחוב "קהילת סלוניקי" בעיר התחתית בחיפה , שהתקיים ביום רביעי ,

בתאריך: 14.9.1999 , במרכז התמונה ראש העיר חיפה דאז מר עמרם מצנע , מוקף ברבים מהעדה והקהילה הסלוניקאית הוותיקה בעיר , שהגיעו לטקס ההכרזה. מצד שמאל זהו שם-טוב הגואל ז"ל , מי שהיה במשך שנים רבות הגבאי הוותיק של בית הכנסת "רבי שמעון בר יוחאי" בעיר התחתית , שלו היה קשרים הדוקים ומשותפים עם ביה"כ "היכל חיים חביב" בחיפה.



בתמונה: בית הכנסת ע"ש רבי שמעון בר-יוחאי , בית כנסת זה הינו הישן ומהוותיקים שנים רבות בעיר התחתית בעיר חיפה . בית הכנסת היה קיים ברח' דוברין 4 בעיר התחתית , צמוד למה שהיה מכונה אז "שוק התורכים" בעיר התחתית . רבים ממתפללי ביה"כ היו יוצאי הקהילה הסלוניקאית בעיר , אשר גדלו שם מילדות וביתם היה בסמיכות לבית הכנסת הזה ברחוב הדקלים בעיר התחתית , כשבשנים האחרונות הוסב שמו על ידי עירית חיפה לרח' קהילת סלוניקי .

( כיום בית כנסת זה אינו פעיל והוא כבר סגור שנים רבות ) . לבית כנסת זה היו שנים רבות וטובות קשרים הדוקים מאוד בכל הקשור לחיי הקהילה הסלוניקאית בעיר חיפה .











2 תגובות:

  1. יפה ומאוד מרגש, כל הכבוד על התיעוד הנדיר וכל התמונות, נשתדל למצוא עוד תמונות ממשפחתינו, בהמון אהבה והערכה רבה, משפחת קבלי (מחיפה) במקור מסלוניקי.
    סבי יצחק קבלי ז"ל היה חבר קרוב של יוסף (פפו) ג'רסי ואף נקבר בקבר שהם קנו ביחד אחד ליד השני בחיפה.
    אני מאחל לפפו, בריאות ואריכות ימים, לכל קהילת יוצאי סלוניקי, המון אושר והצלחה.
    צחי קבלי (וכל המשפחה)

    השבמחק